מאגר סיפורי מורשת

             סבתא רבא שלי אירן נולדה בהונגריה בעיירה קטנה בשם הנצידה. לאחר מכן עברו לעירה נדודבר. כבר כשהייתה ילדה נתקלה באנטישמיות ותמיד חשבה שהיהודים צריכים לגור במדינה משלהם. יום אחד תקף אותה ילד הונגרי שאמר לה :"יהודיה רוצי לפלשתינה ואחר כך כשחזרה הביתה ביקשה מאביה לעבור לישראל (פלשתינה (.אבל אביה הסביר לה שמסוכן לנסוע לשם ויש הרבה מלחמות. הוא הבטיח לה שאחרי המלחמה יעברו לשם.

בהמשך נדדה המשפחה לעירה פישפקלדאן. סבתי מאוד אהבה ללמוד ותמיד הייתה תלמידה מצטיינת . סבתילמדה בכיתה יחד עם אחיה הצעיר מכיוון שהייתה חולה כשהייתה בת שש והתחילה ללמוד שנה לאחר מכן. בכיתה התיידדה במיוחד עם אדית בת כיתתה ובילתה איתה הרבה ובנוסף לסבתי הייתה חברה טובה

יחד עם אמה, שני אחיה ואחותה.

משפחתה של סבתי הובלה יחד עם כל שאר היהודים למחנה נורא בשם שטרסהוף ליד העיר וינה. חלק מןהדרך לשם נעשה ברכבת בקרונות משא של בהמות וחלק מן הדרך נעשה ברגל במשך שעות ארוכות. במחנה הם נלקחו לעבודות בעיירה אוסטרית בשם הולאברון. סבתי עבדה בעבודות חקלאות קשות וסבלומיחס קשה מצד המעסיק שלהם.

בנובמבר 1944 נשלחה סבתי יחד עם משפחתה למחנה ריכוז ברגן בלזן. החיים במחנה היו קשים מנשוא אבל המשפחה לא איבדה תקווה. הם התקיימו על פרוסת לחם אחת ומרק דלוח שחולק להם מדי פעם. תמיד הם חלקו ביניהם את האוכל הדל שקיבלו. פעם אחת סבתא אירן הסתכנה והצליחה לקחת סלק בהמות מבלי שהשומרים ישגיחו בה. כמובן השמחה הייתה גדולה והם התחלקו בשלל יחד עם עוד שכנים לביתן שלהם בברגן בלזן.

1944, אספו הגרמנים כ 3000 יהודים מהמחנה והעבירו אותם לרכבת למקום בלתי ידוע. אבל עוד בטרם נסעומתחנת הרכבת, הגרמנים הבינו שטנקים של האמריקאים נמצאים באזור ולכן לא יצאו לדרכם. כך נשארו במקוםבמשך מספר ימים. בינתיים הגרמנים הרשו ליהודים לרדת מן הרכבת אך להישאר בסמוך. העיירה נקראה פרסלבן. בדרך לעיר מגדבורג.

בינתיים סבתי ואחותה מיהרו לצאת לחופשי והלכו לאגם הסמוך. למחרת, כשעדיין היו המקום גילו לפתע חייליםאמריקאים עומדים ליד הטנק שלהם. זה היה רגע מרגש. סבתא אירן ואחותה יפה הביטו מוקסמות כשראו איך האמריקאים לוקחים בשבי את החיילים הגרמנים הנאצים. כך שיחררו אותם האמריקאים מן הנאצים. האמריקאים סיפרו שהם עקבו אחריהם במשך מספר ימים והגיעו לשחרר אותם. זה היה ב 13 לאפריל 1944. יום בלתי נשכח.

bleier andor 20.09.1933 nadudvar 07.12.44bleier bela 20.10.1928 hencida 07.12.44bleier erzsebet 07.02.1928 nadudvar 07.12.44bleier iren 05.04.1927 hencida 07.12.44bleier istvan 15.08.1905 turkeve 14.12.44bleier jolan 01.02.1931 nadudvar 07.12.44bleier katalin 13.07.1920 nadudvar 07.12.44bleier magda 18.04.1922 konyar 07.12.44bleier pal 09.08.1933 nadudvar 07.12.44bleier zsigmond 03.12.1921 szarvas 14.12.44bleier-steiner berta 26.11.1895 konyar 07.12.44

במשך מספר שבועות טיפלו האמריקאים בניצולים בעיירה הסמוכה שנקראה הילסלבן. הם שיכנו את כל הניצולים בבתי הגרמנים שפונו מבתיהם. האמריקאים דאגו למזון ובגדים וטיפלו בחולים במסירות רבה. סבתא אירן תמיד חשה שהם המלאכים שלה. בזכותם חזרה אל החיים. סבתי לא זכתה להודות להם באופן אישי, אבל לפני מספר שנים סבתי שושי הצליחה להגיע למפגש עם אחד מהמשחררים, פרנק טאואר ולהודות לו בשם סבתא אירן.

סבתא אירן חזרה להונגריה אך כשהתברר לה שאביה ואחיה נרצחו בשואה, היא לא רצתה להישאר שם יותר.

משפחה . צביה, שושי, שרה יצחק ודוד. אימי מיכל היא הנכדה הבכורה לסבתא אירן. הבת של סבתא שושי.