מאגר סיפורי מורשת

בהפסקות הייתה חברה שלנו, הייתה מסבירה לנו איך להתנהג עם ההורים, עם השכנים עם הגדולים והקטנים. כשסיימנו בית ספר התחלתי ללמוד בטכניון הנהלת חשבונות ובבוקר עבדתי.

בגיל 15 אבא שלי נפטר. אמא גידלה אותנו לבד (העזרה היחידה הייתה מסבתא).

בשנת 1990 ,20 ינואר התחילה מלחמה, נוצר מצב שרצינו לעלות לארץ ישראל.

בעולם אומרים שאמא היא הכי יקרה וזה ברור. לי הייתה עוד משהי יקרה זאת אמא של אמא שלי, בעצם סבתא, שהיא גידלה אותנו חינכה ועזרה הרבה לאמא, הייתה מוכנה לתת את כל הנשמה.

היינו שישה אחים במשפחה. האחות הכי גדולה נולדה בשנת 1951 האח נולד בשנת 1952 אח נוסף נולד בשנת 1954 האח הרביעי נולד בשנת 1956 האחות החמישית נולדה בשנת 1958 ואני נולדתי אחרונה בשנת 1960 .

אחותי הגדולה למדה להיות גננת ועד היום היא עובדת בגן . היא אוהבת את העבודה שלה וגם כל ההורים אוהבים אותה ונותנים לה כבוד. כשאני הייתי בת 13 לאחותי היו ילדים קטנים ובחופש הגדול הייתי עוזרת לה איתם. גם לילדי השכנים הייתי עוזרת.

בשנת 2004 נסעתי לחתונה של אחיין שלי וראיתי שהבנות בהן טיפלתי כבר הפכו לאימהות.

 לאחותי היו שלושה ילדים בת ושני בנים והבת הגדולה נהרגה בתאונת דרכים.

לעולם לא אשכח את היום ששמעתי את הבשורה. זו הייתה הנכדה הראשונה במשפחה. מכה גדולה במשפחה. שני הבנים שלה מלומדים. הבן הגדול התחתן יש לו שתי בנות והבן הקטן רווק.

לאח השני שלי, יש לו שלושה ילדים הבת שלו כבר התחתנה ויש לה שני ילדים.

אח שלי השלישי היה נשוי 9 שנים לא היו להם ילדים ואחרי זה הביאו 2 בנות לעולם. עכשיו הן לומדות בקונסרבטוריון. אח רביעי התחתן ויש לו 2 ילדים בן ובת. הוא נהרג בתאונות דרכים בן 38 . הבת שלו לומדת באוניברסיטה מורה לאנגלית והבן לומד מחשבים . אחותי החמישית התחתנה גם לה יש 2 ילדים. הילדה סיימה לימודי הוראה הבן אחרי צבא.

בשנת 1979 הכרתי את בעלי והתחתנתי בשנת 1980 עם ניסימוב ניסים. בעל טוב, אוהב את המשפחה ויש לנו שתי בנות שהוא מאוד אוהב אותן. בעלי למד בטכניון. כיום, הוא עובד במפעל "מוטי" רהיטים. הוא בן 65 בעל מקסים.

בגנג'ה הבנות שלנו הלכו לגן חגגו את כל החגים, בפורים צילמו תמונות היו להן טיולים, גדלו והלכו לבית הספר ובגלל המלחמה לא יכולנו להמשיך לחיות שם. כשהגענו לארץ , הבנות הלכו לבית הספר למדו באולפן את השפה העברית. היינו עולים חדשים, הרבה אנשים עזרו לנו. אני לא הלכתי לאולפן בגלל שהתחלתי לעבוד אבל בבית הבנות שלי עזרו לי ולמדתי עברית. הבת שלי גדולה קוראים לה שיפרה ולקטנה קוראים אילנה.

שיפרה הייתה בגיל 13 שהגענו לארץ. אחרי הלימודים הלכה לצבא. בצבא הייתה אחראית על הנשקים. היה לה ידיד ילד אתיופי קראו לו גיא הוא גם עזר לה הרבה. אחרי הצבא למדה במכללה הנהלת חשבונות, התחתנה ויש לה שני בנים. בן גדול בין 10 הוא ילד מקסים, חכם, נותן כבוד לסבתא וסבא בא עוזר לאח הקטן שלו רונאל.

לבעלה קוראים אלי הוא אוהב את המשפחה שלו הוא עוזר לאשתו כשהיא בעבודה, הוא לוקח את הילדים לגן ולבית ספר. כשנולד להם בן בעלי היה סנדק של הנכד ראשון.

לבת השנייה שלי קוראים אילנה. כשהגענו לארץ, אילנה הייתה בת 11 . היא סיימה בית ספר והתחילה ללמוד באוניברסיטת בר- אילן סוציולוגיה וחינוך. כיום היא עובדת בחברת אשק יש לה 2 ילדים בת 8 קוראים לה רויטל הבן הקטן בן שנתיים. בעלה רמין, עובד במפעל ועוזר למשפחה.

עכשיו אני סבתא כמו סבתא שלי. כמו שהיינו אוהבים את הסבתא שלנו כך הנכדים אוהבים אותנו. שואלים אותי איך ומה עברתי בחיים. הם רוצים לעזור לי ללמוד את השפה ומחשבים. אני לוקחת אותם לטייל בחגים אני לוקחת חופש חוגגים את החגים, נוסעים לפסטיבל ולהצגות ילדים עושים טיולים אני לוקחת אותם לבריכה וזה נותן עוד כוח.

 בשבילי זה כיף לראות אותם ולעזור להם. גם בעלי עוזר להם הרבה. מה שאני מבקשת שאלוהים ייתן לנו עוד כוח לעזור להם תמיד.

אני גאה בילדים ובנכדים !

גם המשפחה של בעלי (גיסים, גיסות) אנחנו תמיד בקשר בחתונות ביום הולדת (במיוחד בחגים) אנחנו תמיד ביחד דואגים אחד לשני ועוזרים אחד לשני!

זה הסיפור שלי אני מאחלת לכל המדינה שיהיה לכולם הרבה בריאות, פרנסה, ימים טובים, שמחה בלב, שאלוהים ישמור על כל החיילים והחיילות שיהיה בכל העולם שקט!