מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא יפה מוסרי, תאריך הלידה שלי הוא 20.12.44 , נולדתי בבית חולים הדסה ירושלים הוריי קראו לי יפה על שם סבתי ז"ל, שם החיבה שלי הוא "יפוש".

גדלי בשכונת נחלאות, בסביבת ביתי היו כמה בתי כנסת של עדות שונות, שמהן בקעו תפילות: מנחה, שחרי ערבית וכולי … בעיקר זכרות לי תפילת ה "סליחות", בעדות המזרח נוהגים במשך כל חודש אלול להשכים בבוקר לתפילת ה "סליחות". אבי ז"ל היה אדם דתי מאוד שקיים את כל המצוות ובמיוחד את תפילת ה"סליחות"

בית הכנסת של עדת האורפלים

אבי, רפאל, התפלל בבית כנסת "האורפלים" "שמש בית הכנסת" נהג להגיע לבית הכנסת לפני כולם, על מנת להעיר אותם משנתם לתפילה (בין השעות 3-4 לפנות בוקר). ה"שמש" נשא בידיו עששית שהאירה בעזרתו היה מקיש על דלתות המתפללים. כשהתקרב לביתנו יכולנו לשמוע את קריאתו "סליחות"! "סליחות"! "סליחות"!

כשהגיע השמש אלינו הקיש בחוזקה על תריסי הברזל וקרא בקול: "רפאל"!! "רפאל"!! "קום לעבודת הבורא!" כמובן קריאות אלו העירו את כל בני הבית, גם את השכנים ואולי כל השכונה. אבי התעורר, קם במרץ רב, התארגן ונשא רגליו לבית הכנסת – המקום האהוב עליו לתפילת סליחות. לעומת זאת, אני נשארתי ומכונסת במיטתי מפוחדת מן הקולות והרעשים מתקשה להירדם שנים.

הנחמה המרגיעה הייתה בהמשך כאשר הגיעו לאוזני ניגוני התפילות הנפלאים. עד היום אני אוהבת מאוד להאזין לפיוטי ה"סליחות" שהפכו לפופולריים מאוד:

"אדון הסליחות"

"ה', שמע אביוניך"

"אדיר ונאור"

עד היום אני נוהגים ללכת ל"תפילת הסליחות" לפחות פעם אחת על- מנת לבקש סליחה מהקב"ה

הזוית האישית

סבתא יפה מוסרי: עד היום אני נוהגים ללכת ל"תפילת הסליחות" לפחות פעם אחת על – מנת לבקש סליחה מהקב"ה.