מאגר סיפורי מורשת

הסיפור התרחש לפני כ – 55 שנה, בשנת 2001, כאשר הייתי כמעט בן 15. יש לי בן דוד ששמו דוד שרנסקי. הוא היה אז סטודנט למשחק וצילום טלויזיה בלונדון שבאנגליה. הוא גר שם שלוש שנים לגמרי לבדו והקשר היחידי שלנו אתו היה ע"י מכתבים, התכתבנו כפעם בחודש.

לקראת יום הולדת ה- 15 שלי שלח לי דוד דוד שרנסקי, מתנה מיוחדת סכין ציידים, שברייה, מרשימה וחדה בעלת ידית מקרן של צבי. הסכין הייתה ארוזה בנדן מעור ועליו ציור של צבי. המשלוח הגיע באנייה דרך הים ואני קיבלתי הודעה: "לבוא למכס בנמל חיפה ולקבל את החבילה". כאשר הגעתי למכס אמרו לי שעלי לשלם סכום כסף גדול מאוד שהיה הרבה יותר יקר מהערך של הסכין. לא ידעתי מה לעשות, כי לא היה לי כל כך הרבה כסף. השארתי את החבילה במכס וחזרתי לקיבוץ עברון.

חיפשתי דרך לשחרר את החבילה ואז נודע לי שבצלאל, סבא של נעמי ורחלי שמאלי (שהוא חבר קיבוץ) ויש לו חבר טוב שמכיר מישהוא במכס בחיפה. זה היה לושקה בר דוד, הסבא של איתי בר דוד, שבעזרתו קיבלתי את החבילה מהמכס בחינם.

הסכין המיוחדת הייתה נדירה ביותר באותו זמן ואני הייתי מאושר ומלא גאווה על המתנה ליום ההולדת. מאז לקחתי איתי את הסכין לכל הטיולים ולכל המחנות. גם בשירות הצבאי היא הייתה איתי. אני שומר עליה מכל משמר והיא משמשת לי מזכרת יקרה וחשובה מבן דודי, דוד שרנסקי. דודי, דוד שרנסקי ז"ל נפטר בשנת 2013 והסכין היא המזכרת היקרה ממנו.

תוכלו לקרוא בקישור הבא את סיפורו הנוסף של סבא על "חיוך של אושר"

העשרה

שברייה: "סכין צייד, שברייה (ערבית: ?????) היא כלי חיתוך, סכין ערבי. הלהב והנדן של השברייה מעוקלים על פי רוב בקציהם. השברייה נועדה לשמש גם כפגיון, כלומר – כנשק. השברייה המסורתית עשויה בעבודת יד, נחשבת לעתים למשפחתית ומוטבע עליה סמל המשפחה. במקרים לא שכיחים עשויים ידית השברייה ונדנהּ כסף ומעוטרים מלאכת צורף; יש שאף נעשה שימוש במעט זהב. שבריות מסוג זה מוערכות על ידי אספנים. יש סוברים ששמה של השברייה קשור במונח "שיבר" (?????) המציין את המרחק בין הזרת לאגודל בכף יד פרושה, בדומה (אם כי לא לגמרי) ל"טפח" שבמידות ובמשקלות התורניים".

קיבוץ עברון: "עֶבְרוֹן, הוא קיבוץ ליד נהריה המשתייך לתנועת הקיבוץ הארצי. נקרא על שם היישוב המקראי עברון ששכן בנחלת שבט אשר. קיבוץ עברון הוקם ב-1936 על מגרש בן דונם ורבע בנהריה, על ידי קבוצה של כ-30 חברי השומר הצעיר‏. בעקבות המרד הערבי הגדול ננטש משק עין שרה בקרבת נהריה וחברי הקבוצה נתבקשו לאייש 35 דונם מהמקום כדי לשמור עליו. ביולי 1943, חגגה הקבוצה שבע שנים, מנתה הקבוצה 103 חברים ו-20 ילדים‏. באוקטובר 1945 עלתה הקבוצה, שמנתה אז 134 מבוגרים ו-47 ילדים, לנקודת הקבע". (ויקיפדיה).

תכנית הקשר הרב דורי, תשע"ומורה מובילת תכנית רינה כהןמדריכה יישובית ליזי כהן