מאגר סיפורי מורשת

פירוט האירוע

למדתי בבית ספר יסודי -ממלכתי ג' (היום בית ספר אגמים) בצפת, בתיכון למדתי בבית ספר מזרחי במגמת תפירה. במאי 1974 בית הספר הוציא טיול לכיתות ט' – יב' לאזור הגליל המערבי כולל לינה בבית ספר במעלות. הגעתי עם כל החברות והציוד לבית הספר, הייתי אמורה לצאת עם כולם לטיול אך לא הרגשתי טוב.

רגע לפני שעלינו למשאית, המורה אמרה למנהל שאני עם כאבי שיניים. המנהל לא נתן לי לעלות למשאית ושבתי הביתה בוכייה ומאוכזבת. המנהל שריחם עליי הבטיח לי שבמידה ועד מחר ארגיש יותר טוב, אצטרף לחבריי ביום השני עם מדריך שהיה אמור לפגוש אותם בבוקר המחרת במעלות לפני שממשיכים במסלול.

למחרת בבוקר התעוררתי מוקדם בכדי להתארגן לצאת. בשעה 6:00 בבוקר היו דפיקות בדלת ואחי הגדול דוד הופיע (ממנו קיבלתי את הכסף לתשלום הטיול). לאחר ששמע על השתלטות המחבלים בבית ספר במעלות דרך מכשיר הקשר שהיה ברשותו (כיוון שעבד ב"מקורות"), הבין שזהו בית הספר שבו הייתי אמורה ללון עם חברותיי בטיול. עדיין לא הודיעו באמצעי התקשורת על ההשתלטות והוא הגיע.

פתחתי לו הדלת וברגע שהוא ראה אותי, הוא נתן לי סטירה מצלצלת!!! (זו הייתה הסטירה היחידה שקיבלתי מאחי בחיי). אני נעלבתי מאוד ואמרתי שלא בזבזתי את הכסף ובאמת שילמתי אותו לבית הספר, מפני שחשבתי שהוא חשב ששיקרתי וזו הייתה תגובתו. אחי חיבק אותי ובכה ולא יכל להסביר לי למה קיבלתי את הסטירה ממנו, הוריי קמו לראות מה קורה ליד הדלת כי לא הבינו על מה המהומה. אחי סיפר להם איזה נס קרה לי בבוקר: שמחבלים השתלטו על בית הספר בו ישנים חבריי לכיתה, וכל התלמידים והמורים כלואים שם יחד עם המחבלים. היה לי יום קשה מאוד, אחיי הגיעו לבית הוריי, אבי שעבד אז בבית חולים גוייס דחוף לעבודה, כל המשפחה ישבנו ביחד בהמתנה לדיווחים ולתוצאות הקשות שהגיעו בהמשך על הפשיטה של צה"ל. האירוע התקבל אצלי כל כך קשה וטראומטי שעד היום לא ביקרתי בחלקת הקברים, ובאותם ימים לא הלכתי להלוויות חבריי, 22 חברים וחברות מבית הספר.

הסיפור מנקודת מבטו של דוד אחי הבכור: "מלכה הייתה צריכה לצאת לטיול עם בית הספר ואביה לא הסכים לחתום על טופס אישור היציאה מחשש לפיגועים, באותה התקופה היו הרבה חדירות של מחבלים דרך היבשה והים בגבול הצפון. שכנעתי את אבא לחתום ולאשר לאחותי לצאת לטיול עם חברותיה, אמרתי להורים שמחבלים לא יכתיבו את החיים במדינה. אבא חתם ואני נתתי לאחותי את הכסף לתשלום עבור הטיול. למחרת בבוקר שמעתי צעקות מבית השכנים והבנתי שקרה משהו לילדי בית הספר. רצתי מיד לבית ההורים וכל הדרך ניסיתי לחשוב איך אני מספר להורים שמחבלים השתלטו על בית הספר שבו לנו תלמידי צפת.

לפני השתלטות המחבלים על בית הספר, הם עשו כמה פיגועים באותו הלילה: תקפו רכב שהסיע עובדים מהעבודה הביתה, בחורה נרצחה ושאר הנוסעים נפצעו. משם המחבלים המשיכו דרכם למשפחת כהן, שם רצחו את ההורים, האם בהריון וילד בן 4. בת המשפחה נפצעה וילד בן שנה וחצי ניצל, האם החביאה אותו בבויידם (מחסן בעליית הגג). בהמשך דרכם של המחבלים הם רצחו גבר נוסף. אסון מעלות היה רצף אירועים מהקשים ביותר בתולדות המדינה."

לימים, כשילדיי עמדו לפני צאתם לטיולים או בכלל בהסעות לביה"ס בבקרים ובחזרה הביתה, בשבילי זה היה סיוט מתמשך ובכל פעם החזיר אותי אחורה. עד כיתה ח' לא נתתי להם לנסוע לבד באוטובוסים ולצאת לטיולים עם לינה.

חברתי הטוב שושי כהן ז"ל נרצחה בדמי ימיה ע"י מחבלים ארורים, ואני מנצלת את הבמה הזו לבקש ממנה סליחה על כך שלא פקדתי את קברה ביום ההלוויה, ובכלל לא היה לי האומץ לעלות לקברה עד היום, רציתי לזכור אותה איך שהיא. אני זוכרת את הלילה לפני הטיול שארזנו את הציוד שלנו בארז התפוזים (במקום מזוודה), קישטנו אותו וציירנו עליו כדי לזהות אותו.

האנדרטה לזכר קורבנות הפיגוע

מצרפת במצגת דפים מספר הזכרונות שלי, בנות כיתתי שנפצעו וניצלו.

הזוית האישית

מלכה: תכנית הקשר הרב דורי עזרה לי, דרך הילדים, לרפא את הכאב הסמוי שחבוי בנפשי כבר 46 שנים. כיום אני יכולה לדבר יותר בחופשיות על הרגעים הקשים שעברתי בזמן שחברותיי נהרגו ונפצעו באסון מעלות. אני מאחלת לילדים המקסימים שליוו אותי בתכנית את כל הטוב שבעולם ושיחוו רק דברים טובים, יש בהם רוח של נתינה וחמימות שרואים כבר עכשיו, בגילם הצעיר.

עמית: התרגשתי מאוד שפגשתי את מלכה במקרה בתכנית, כי היא אחות של סבא שלי, זו יד הגורל. נהניתי מאוד מהחוויה של התכנית הזו, להיות עם מלכה ולשמוע סיפורים שלא ידעתי עליהם קודם. היה לי מאוד כיף. אני רוצה לאחל למלכה שתמשיך בדרך שלה ושתהיה אישה טובה כמו שהיא עכשיו, בריאות שלמה, אושר ושמחת חיים. יש לה הרבה מזה.

אוריאן: מאוד נהנתי בתכנית, למדתי המון מהסיפורים של מלכה על מה שהיה פעם, היה כיף להכיר את מלכה, היה לי מאוד מעניין. בדרך כלל אני לא משתתפת בפעילויות, וזו אחת מהפעילויות שמאוד התחברתי אליהם. זו תכנית חשובה שמחברת אותך לשורשים שלך, לקהילה שלך. אני מאחלת למלכה שיהיה לה רק בריאות, היא אישה מדהימה ומצחיקה, אושר ושה' יגשים את כל משאלות ליבה ושתמשיך להיות כמו שהיא.

שקד: היה לי כיף , למדתי הרבה על מלכה והיה מרגש. התכנית הזו חשובה כי אנחנו צריכים לדעת מה קרה בעבר שלנו. אני מאחל למלכה שתחיה עד 220 ושתמיד יהיה לה כיף.

מלכה תרמה סיפור נוסף למאגר המורשת, קישור: הבית המיוחד שלי