מאגר סיפורי מורשת

סיפור העלייה של סבא שמואל דורי –

סבי מצד אבי, עלה מעיראק בשנת 1950 במבצע עזרה ונחמיה, יחד עם הוריו ושבעה מאחיו (אחיו הגדול שמעון ברח שנתיים קודם לכן, דרך פרס, לארץ ישראל, בעזרת התנועה הציונית) סבי הגיע לארץ במטוס מטעם ממשלת ישראל. סבי ושני אחיו הצעירים, נשלחו למחנה עליית הנוער על מנת לגדול בקיבוץ. בתחילה סבי הגיע למחנה עליית הנוער למיון ובדיקות באחוזה, משם עבר למחנה נוער מסודר ברמת הדסה, שם הוכשר עד לקליטתו בקיבוץ המעפיל. בנובמבר 1950 הצטרף סבי לקבוצת נוער צעירה, יחד עם עולים שהגיעו ממחנה בצרפת ומנורווגיה, חלקם ניצולי שואה, וחלקם יוצאי צפון אפריקה, יחד הקימו חברת גיל שכבתית שנקראה "החותרים". ההתרשמות הראשונית מהארץ: "מאוד התלהבתי מהארץ לעומת התנאים שהיו בעיראק, המוסלמים רדו בנו בעקבות מלחמת השחרור, הרגשתי שבארץ אני יכול להתבטא ולהרגיש חרות אמיתית כיהודי. גם מאוד התרשמתי מהקיבוץ, מהחקלאות, מהתעשייה, למדתי לרקוד, שחקתי כדורעף בנבחרת, טיילתי בארץ טיולים רגליים, בשבילי זה היה הדבר האופטימאלי- הכי יפה והכי מתאים לי". סבי מספר שאביו שהיה רב מוכר בקהילת יהדות עיראק, ידע עברית היטב, ולכן, כשעלה ארצה מונה למורה לעברית לעולים חדשים. הוא לימד באולפן בפרדס חנה, ואחר כך באולפן בירושלים. אימו של סבי הייתה עקרת בית (טיפלה בילדים ותחזקה את הבית). לסבי היה קושי עם השפה בארץ כיוון שדיבר וכתב רק ערבית, הוא זוכר שבהתחלה היה משתמש בשפה הערבית למכתבים אישיים, אך עם הזמן הוא קלט את השפה, בקיבוץ הוא למד בעברית בלבד וכך העברית הפכה לשפתו העיקרית והוא דיבר בה ביום יום. "למרות הריחוק מהמשפחה, הייתי ילד פעיל והיו שפע של פעילויות חברתיות בקיבוץ כך שחוויתי חוויות טובות ומשמעותיות רבות שמילאו אותי". "היה לי קשה לאכול מזון מסוים, דג מלוח ומיונז, לא יכולתי לאכול בשום אופן". "מכיוון שגדלתי בקיבוץ בשנות החמישים, לא הרגשתי מחסור למרות תקופת הצנע והקושי של העולים והתושבים בארץ בתקופה זו. בקיבוץ הי ה הכל בשפע". סבי זוכר שלקח חלק בהקמת הישוב "נצר" הממוקם מעל ואדי ערה, "אני יחד עם קבוצה מהקיבוץ עלינו ועזרנו להקים את היישוב, קירות, מגדל מים וגדרות".

הזוית האישית