מאגר סיפורי מורשת

שמעה נולדה בשנת 1930בכפר אלואה סמוך לעיר א- נאד'יר שבצפון תימן. לאם נעמה ולאב- סאלם. הבכורה מבין שבעת אחים, שלושה מהם אחיה מאב ומאם, ואילו ארבעת הנותרים היו אחיה רק מאב. שמעה הייתה חביבת האב והוא היה קורא לעצמו אבו שמעה (אביה של שמעה).

בגיל 4 לערך נפטרה האם ובגיל 12 לערך הלך לעולמו גם האב, והיא נותרה יתומה ללא אב ואם.

תימן היא ארץ מוסלמית קיצונית מאד. באותה העת, היה קיים חוק בתימן שילדים יהודיים יתומים הם בחסות השלטון המוסלמי, והם חויבו  להתאסלם. יהודי תימן כינו את החוק הזה "גזירת השמד", שכן חוק שכזה פירושו כליון של הישות היהודית.

משפחתה של שמעה חששה שהשלטונות יאסלמו את היתומים, והם הבריחו את שני אחיה הקטנים למקומות הרחק מעיני השלטון המקומי.

את שמעה שהייתה הבוגרת בין אחיה, החליטו להשיא. הם שכנעו אותה להינשא ולו רק למראית. לאחר החתונה, הבטיחו, היא תוכל לחזור למשפחתה. הם השיאו אותה ליעקב מחדון שהיה נשוי כבר לאישה נוספת. 

לאחר טקס הנישואין התכוונה שמעה לחזור למשפחתה (דודים דודות), אך היא נוכחה לדעת שה"תנאים" השתנו והיא אולצה להישאר בבית בעלה.

שמעה הנשואה למישהו שלא הכירה ולא אהבה, אולצה לעשות את כל המטלות המתחייבות מהמצב החדש חובותיה כאשת איש וביניהן: לחטוב עצים לטבון שבדימה (מטבח), לשאוב מים מרחוק, לטחון חיטה ברחיים עבודות מפרכות לילדה בגיל הזה.

שמעה החליטה לחזור /לברוח למשפחתה, אך המשפחה שחששה שמישהו ילשין על אחיה הקטנים, החזירו אותה בכל פעם שהיא ניסתה לברוח לבית בעלה. 

בעלה שנמאס לו מכל הבריחות של שמעה הודיע לשלטונות, ואלה נקטו בצעד חריף במיוחד כבלו אותה באזיקים מספר פעמים. 

עם הזמן התבגרה שמעה ואף נולדו לה שלושה ילדים : אחד שמת בלידה והשנייה שנפטרה כעבור זמן קצר. השלישית שנותרה בחיים נקראה   נעמה… 

שמעה עברה תקופות מצוקה : שנות רעב והשפלות מצד אנשים שהיו אף קרובי משפחה שלא הסכימו עם גילויי העצמאות שלה. 

כל אותו הזמן לא הפסיקה מלנסות להתגרש מבעלה, שהוא מצידו, לא הסכים לתת לה גט. "רק המוות יפריד בינינו" כך אמר.

בהיות ילדתה בת ארבעה חודשים לקחה אותה ויצאה מבית בעלה ללא כוונה לחזור.

הקמת מדינת ישראל באותו הזמן, יצרה את ההזדמנות לצאת מתימן לארץ ישראל. שהרי כל השנים נכספו יהודי תימן לציון. משפחתה של שמעה היו בין ההמונים שהתכוננו לעלות לארץ, והיא הצטרפה אליהם. במחנה חאשד בעדן נלקחה נעמה עם כל הילדים החולים במטוס נפרד לבית חולים תל השומר בארץ, ושמעה הגיעה עם כל האחרים.

בארץ ניסו לספח אותה לאנשים אחרים אך היא התעקשה בכל תוקף שהיא משפחה נפרדת ומגיעות לה כל הזכויות עקב כך כגון  אוהל (בית) ואחר כך צריף בנפרד. 

במשך השנים עבדה שמעה בעבודות חקלאות שונות בעיקר בפרדסים. תחילה במזכרת-בתיה ואחר כך ברחובות. העבודה לא הייתה קלה כלל ועיקר, אך שמעה, עבדה באהבה וחריצות: בימי חורף גשומים ובימי קיץ חמים.

כל אותו הזמן טיפחה בילדתה את הרצון ללמוד, לדוגמא היא קנתה לה אינציקלופדיה במשכורת של כמעט חודש. טיפחה בה את הדרך ארץ ויחד עם זאת את העצמאות לחשוב ולהגיב בהתאם.

לאחר 17 שנה הסכימה שמעה לקבל את בעלה יעקב בחזרה ומ"נישואין" מאוחרים אלו נולדה אחות  צעירה לנעמה, צילה.

צילה העניקה לשמעה 3 נכדים מקסימים.

כל אותו הזמן המשיכה שמעה לשאת את שמה המקורי צעדי ואת שמה מנישואין מחדון.