מאגר סיפורי מורשת

נולדתי  בישראל בעיר רמת גן בשנת 1946, להורים שהצליחו להגיע מפולין ממש לפני השואה (עם סרטיפיקט)  לפני קום מדינת ישראל בבית ציוני מאד.

  

 

 בילדותי

 

  

גרתי  ולמדתי  ברמת  גן  עד  גיוסי  לצה"ל .שירתי במפקדת  חטיבה 7 בשריון. לאחר השרות הצבאי נסעתי   "לביקור" בארצות הברית אצל משפחה ונשארתי שם כמעט 10 שנים. שם פגשתי את בעלי דניאל. הכרתי אותו יומיים לאחר שחרורו מהצבא האמריקאי, לאחר שירותו בווייטנאם. הוא שירת כנווט על מסוק. בין הסיפורים המרתקים ששמענו יש סיפור אחד חשוב, שסיפר לנו, כיצד איחר לעלות על אחת הטיסות. הסתבר שטיסה  זו הסתיימה באסון. המטוס הופל על ידי הווייטנאמיים ולא חזר לבסיס, חייו ניצלו בנס.

 

 בעלי בילדותו עם אחיו והוריו

 

גרנו בשיקגו ושם נולדו שניים מילדי, רחל ולאחר מכן אורן. כשבתי רחל הגיעה לגיל חמש, החלטנו שחוזרים לארץ כדי לגדל את הילדים פה בישראל. עשינו עלייה והגענו למרכז קליטה באושיות ברחובות. בקליטה עברנו ימים לא קלים, הילדים בקושי דיברו עברית ולכן לא הסתדרו בהתחלה.

בתי רחל, שהייתה דברנית גדולה, מאד התקשתה. בגן, לפתע אף אחד לא הבין אותה. היא לא מהבינה מה רוצים ממנה? זאת הייתה תקופה קשה, אך לאחר מספר חודשים, כשהיא עלתה לכיתה א', המורה לא האמינה שהיא עולה חדשה…בגלל העברית המצוינת שלה.

 

עם הבן אורן, היה לנו מזל. במרכז הקליטה הייתה גננת, שלדעתי הטובה ביותר שפגשתי. היא עבדה עם כיתה שלמה של ילדים, שכל אחד דיבר בשפה שונה והיא הצליחה לאחד אותם בצורה מדהימה. בני אורן, למשל שהיה בן שלוש, אהב לשחק בלגו וזה מה שעשה בגן . הוא בנה מכוניות ועוד דברים אחרים. תוצרי הבנייה בלוגו שלו , היו כה מושלמים, שהיא לא פירקה אותם אלא שמה אותם על המדפים בגן לראווה.

 

לאט לאט, נכנסנו לשגרת החיים בארץ. קנינו בית בראשון לציון , ששם אנו גרים עד היום. בני, אבי נולד כשגרנו בראשון לציון. כשבגרו הבנים, כולם שירתו  בצה"ל ביחידות קרביות.

 

 עם בעלי וילדיי

 

בשנת 2000 טסתי עם קבוצה של מכרים לטיול שורשים בבלרוסיה הלבנה לעיירה קטנה בשם דרויה. בעיירה זו אימי ז"ל גדלה ושרוב משפחתה של אמי, שגרו שם, נרצחו ע"י ידי הנאצים. הקמנו שם מצבה לזכר ההרוגים. זה  בהחלט לא היה טיול רגיל. בזמן הנסיעה באוטובוס, תוך כדי נסיעה, אחדים מהנוסעים שהיו פרטיזנים שהיו במלחמה, סיפרו והראו לנו בדיוק את דרכי המילוט שלהם ואיך הם חיו ביערות. הנסיעה הייתה מאלפת ולאחר שרואים בדיוק  בעיניים, על מה הסיפורים, פשוט קשה להאמין שאנשים אלה הצליחו לשרוד את השואה…