סיפור על עצמי ומשפחתי
כמעט שמונה חודשים גרנו באוהלים, עד שהקימו לנו צריפים. שש שנים גרנו בצריפים. ימי הקיץ היו הכי קשים. היה חם מאוד ובתוך הצריפים עוד יותר, ביום הרגליים שלנו היו נשרפות מהחול החם, ובלילה עקצו אותנו היתושים.
ויחד עם זאת, אני זוכרת ילדות שמחה. היינו הרבה ילדים וכל הזמן שיחקנו ובילינו יחד. גם למדנו יחד באותו בית ספר וגם הלכנו לתנועת הנוער העובד והלומד אחרי בית הספר.בתנועה היו לנו פעולות עם מדריך, היינו מדברים על דברים, עושים משימות ומשחקים, יוצאים לטיולים בשטח, לומדים על המדינה ומאוד נהנים.
מלחמת קדש
בשנת 1956 פרצה מלחמת קדש אני זוכרת שכולנו, גם ילדים וגם הורים, חפרנו שוחות באדמה, כיסינו עם עצים ועל העצים שפכנו חול. אני זוכרת את התקופה הזו כחוויה לא נעימה. כל אותם ימים חיינו בפחד ולא ידענו, בייחוד לא כילדים, מה הולך לקרות.
המעבר ליפו
בשנת 1957 עזבנו את המעברה ועברנו לגור ביפו, סמוך לשפת הים, בדירת שני חדרים ששימשה את כל המשפחה. חיינו במצוקה כלכלית, ולכן יצאנו אני ואחותי לעבוד בחקלאות במושב רישפון. בערב השלמתי את לימודי ולי זה היה ברור שזה מה שאני צריכה לעשות, לעזור להורי בכלכלת המשפחה.
בשנת 1967 נישאתי לאלי כהן ועברנו לגור בבת-ים למשך 7 שנים. ילדתי ארבעה ילדים, תאומות, בן ובת. משנת 1974 אני גרה בחולון, כל הילדים שלי הקימו משפחות משלהן ואני ובעלי, אנחנו סבא וסבתא מאושריםלעשרה נכדים.
מפגש משפחתי
בשנת 2007 קבענו מפגש משפחתי של שלושה דורות. בפארק פרס שזה בחולון. הבת שלי (תמר) והאחיינית שלי (מירי) עמלו תקופה ארוכה כדי שיתקיים המפגש. ביום העצמאות של אותה שנה נפגשנו בפארק פרס כמעט 100 איש כולל גם בני דודים. היה יום מרגש ומהנה עשינו פיקניק, רקדנו והילדים שיחקו, השתוללו והיה כיף גם בגלל המפגש וגם בגלל יום העצמאות של ישראל.
תשע"ו 2016
מילון
שוחותתעלות שנחפרו במלחמה על מנת להתגונן מהאיוב
ציטוטים
”אנחנו סבא וסבתא מאושרים!“