מאגר סיפורי מורשת

שמי בט לונדנר ונולדתי בניו-יורק שבארצות הברית. עליתי ארצה בחודש ספטמבר – 1965 מניו יורק. הגעתי לארץ דרך תכנית חדשה של הסוכנות היהודית בשם: "שירות לעם". זו שנה אחת המאפשרת לצעירים להגיע לקיבוץ, כדי לעבוד חצי יום וללמוד עברית באולפן. הגעתי לדגניה ב' ובתקופה זו הכרתי את בחיר לבי, יואב לונדנר בן הקיבוץ, והחלטנו להתחתן.

עם יואב התחתנתי ביוני 1966. מצאתי את עצמי לקראת יום הנישואים הראשון כשאני עומדת ללדת את בני הבכור עמיאל. לקראת סוף ההריון ישראל החלה מתמודדת עם איומי מלחמה בכל הגזרות ויואב היה מגויס כצנחן. לא הבנתי הרבה על המתרחש, הכל היה זר לי. ההורים של יואב חיו בקיבוץ. הבנתי שתהיה מלחמה ואני אשאר לבד, כשאני עומדת  ללדת בקרוב.

ביולי 1967 חודש אחרי מלחמת ששת הימים ילדתי את בני הבכור עמיאל. אני קוראת לזה סיפור האומץ שלי, כי זו הייתה המלחמה הראשונה שהייתי בה. לא הכרתי דבר כזה ואף אחד מהקרובים לי  לא לחם אף פעם במלחמה. אחר כך היו מלחמות נוספות, יואב לחם במלחמת ששת הימים, יום הכיפורים, מלחמת ההתשה ומלחמת לבנון הראשונה ושרת הרבה זמן במילואים.

הכל היה חדש ולא מוכר לי, התפללתי רבות לשלום ישראל ולשלומו של יואב ושאר בני הקיבוץ שהיו מגויסים, אנשים אמרו ליואב כשהוא חזר שהייתי מאוד אמיצה. הייתי צעירה, הייתי בת 22, באתי מאמריקה, בלי המשפחה שלי. התכתבתי עם אימא שלי, שרצתה שאחזור ללדת באמריקה לעזוב את אזור המלחמה. התכתבנו דרך מכתבים כי לא הייתה אפשרות אחרת, היו שלושה טלפונים בכל הקיבוץ, שהיו ברשות הקיבוץ ולא בשביל שימוש של חבר קיבוץ.

זו הייתה מציאות לא מוכרת, מצב מפחיד וזר לי. נכון, לא לחמתי, לא היה לי נשק. אישה צעירה ללא שפה שצריכה ללדת פעם ראשונה. קראו לי מהשגרירות האמריקאית לחזור, אמרו שאין לי מה לעשות בארץ ושכל המשפחה שלי נמצאת שם ואני אמרתי: "מקומי פה, בן זוגי פה ואני מאמינה שאנחנו ננצח". היום אני חושבת שזו גבורה שלי ושל שאר הנשים שנשארו בבית בזמן שיקיריהן לחמו נגד האויב. אנו הנשים נשארו בבית לקראת לידה לטפל בילדים, לתמוך בהורים מבוגרים, למלא את המטלות היומיומיות בשקט, בסבלנות ובאמונה לקראת עתיד טוב יותר בישראל.

הזוית האישית

מור, שי ולוטם: חווייתנו מהמפגשים היא שהיה מאוד מעניין. בט אישה נהדרת ומעניינת שסיפרה על חייה כשעלתה לארץ. למדנו ממנה על הקושי לעלות לארץ זרה ולחיות בה בלי לדעת עברית ולא להכיר אף אחד, התכנית הזו הייתה מאוד מעניינת, מגוונת ומאוד כיפית, הייתה אווירה טובה של גיבוש ושל למידה מעניינת וישירה וקצת לצאת מהקופסה.