מאגר סיפורי מורשת

שמי זהבה אלוני, נולדתי בירושלים בשכונת הכורדים אשר בנחלאות.

הסיפור שאני הולכת לספר הוא סיפור מתקופת הברטים, כאשר הבריטים שלטו בארץ אני הייתי ילדה בת 8 בערך, העיר הייתה מוקפת מכל עבריה יישובים ערבים. באזור המזרחי של ירושלים גרו תושבים ערבים, השכונות שלנו היהודים לא היו ברצף אחיד, היו שכונות מבודדות מאוד. בגלל שירושלים הייתה מאוד מבודדת ואליה הובילה רק דרך אחת שדרכה הגיעה לירושלים הספקה כגון: מזון, ציוד, חומרי רפואה, נשק ותחמושת לירושלים. היה מעט מאוד אוכל קבלנו הקצבה של מזון ומים. אני זוכרת שהינו עומדים בתור עם דלי והבריטים היו נותנים לנו מעט במים בדלי, זו הייתה הקצבה למשפחה, קבלנו כיכר לחם אחת וקמח, מהקמח הינו מכינים פיתות ומאכלים רבים.

אחד הסיפורים שאני זוכרת מאותה תקופה שהבריטים שלטו בארץ היא שהיה עוצר עלינו, תושבי ירושלים, ולא נתנו לאף אחד לצאת מהבתים במטרה  לשלוט בירושלים. החיילים הבריטים נסעו בג'יפים ברחובות העיר, במטרה לבדוק שאף אחד לא מפר את העוצר.

בליל שבת אחד כאשר קבוצה של חיילים בריטים עברה והריחה את ריח החמין של שבת שאמי שמה על פלטה במטבח, החליטה הקבוצה להיכנס לבתינו ולקחת את החמין לשבת. המטבח היה חיצוני לבית שלנו שכולו היה חדר אחד בלבד, עם מרפסת, שירותים חיצוניים ומטבח חיצוני.

בתום סעודות ליל שישי נכנסו לחדר הורי שמונת אחיי ואני לישון, שמענו רעשים מכיוון המטבח, אך חששנו לצאת , בבוקר כשקמנו גילנו שסיר החמין שלנו נעלם. השמועה על סיר החמין שנגנב הגיעה במהרה לכל השכנים שחלקם היו קרובי משפחה שלנו, כל משפחה נתנה לנו צלחת מן המעט שהיה לה וזכינו לארוחת שבת מלאה מטעמים מכל הבשלניות של השכונה. לאמי היה קשה מאוד עם אובדן הסיר יותר מאשר אובדן האוכל.

הזוית האישית

גיא דנון: היה לי כיף לשמוע את סבתא וללמוד על ירושלים בזמן המנדט הבריטי.