מאגר סיפורי מורשת

שמי יוסי שובל, נולדתי בבית החולים הדסה על הר הצופים בשנת 1944 ומאז אני תושב ירושלים, להוציא את התקופות בהם שירתי בסקנדינביה ואחר כך בארצות הברית, וכמובן בתקופות של מלחמות ושל מילואים.

מלחמת יום כיפור

הסיפור שלי מתחיל ביום כיפור שנת 1973: בבית הכנסת ישורון מתקיימת תפילה חגיגית. תוך כדי התפילה אני מבחין בתנועה בלתי רגילה של כלי רכב צבאיים באזור בית הכנסת. מעולם לא ראיתי כלי רכב נוסעים ביום כיפור. תוך זמן קצר מתחילה תנועה של מתפללים אל מחוץ לבית הכנסת. בשעה שתיים נשמעת צפירה חדה בכל רחבי העיר ירושלים ואני מבין שקרה דבר מה בלתי רגיל. אני ממהר הביתה ופותח את הרדיו כדי להאזין לחדשות ואכן מתברר שפרצה מלחמה. כוחות מצריים מנסים לחצות את תעלת סואץ בדרום ובצפון הסורים מנסים להגיע לעיר טבריה.

כצנחן במילואים הבנתי שהקריאה להתגייס לא תאחר לבוא. הייתי נשוי עם ילד בן חמש וילדה בת שנה. עם ערב הגיעה צו הגיוס (צו 8). המהומה הייתה גדולה. הצטיידנו בכל מה שדרוש, תוך זמן קצר עלינו על משאיות בדרכנו אל רמת הגולן. המלחמה בכל החזיתות הייתה קשה עם מאות רבות של קורבנות, בעיקר בחזית הדרום. לחטיבת הצנחנים נועד תפקיד של פריצה לעורף האויב. הייתי מגויס 187 יום במהלכם פרצנו וכבשנו מוצבים סורים, אבל הפעולה המרגשת ביותר הייתה כשהעלו אותנו בהליקופטרים לסייע בכיבוש של מוצב החרמון שנכבש על ידי הקומנדו הסורי. עיקר העול לשחרור החרמון היה על חטיבת גולני. תפקיד הצנחנים היה לנחות על החרמון הסורי, שהיה גבוה מהחרמון הישראלי. החרמון הסורי היה מבוצר, אך למזלנו הטוב כשהתחלנו להתקדם חיילי הקומנדו הסורי ברחו מפנינו – סוף הסיפור ידוע לכל. צה"ל הדף את צבאות ערב הן בדרום והן בצפון ולקראת חג הפסח שיחררו אותנו משירות אל חיינו האזרחיים.

אני אבא לשלושה ילדים וסבא לשמונה נכדים. השתתפתי במלחמת ששת הימים, במרדפים בבקעת הירדן, במלחמת ההתשה בתעלת סואץ, אבל השחרור של המוצב על החרמון היה המרגש ביותר.

הזוית האישית

יאיר ויואב: למדנו על כיבוש החרמון, נהנינו מהתהליך ומהעבודה המשותפת.

המספר יוסי שובל (סבא של יאיר צוקרמן וסבא של כבוד ליואב גואטה פוקס): נהנתי מאוד לעבוד עם יואב ויאיר, ולמדתי על החיים כיום.