מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור על בית הספר יסודי לבנות יהודים וערבי במסייב

הזמנים הטובים שהיו בעירק
החתונה שלי בארץ
קורות לימודי בבגדד

בית הספר היסודי בשכונות העיר בגדד , מסייב : בית הספר היה בית ספר יהודי וערבי לבנות. הבית ספר היה בי"ס יסודי גדול ולמדו בערך 30 תלמידים בכיתה. לבית הספר היינו צריכים להגיע בחצאית כחולה ובחולצה בצבע תכלת. בית ספר היה ברמה גבוהה. לפני מלחמת השחרור הגיעה מנהלת חדשה שהיא הייתה פלסטינית ואז התחילו להתנכל ליהודים . המנהלת הכריחה את כל התלמידות היהודיות היו לשיר במסדר הבוקר שיר שנקרא "אבקי אלקי יפלסטין" . " البكاء من أجل فلسطين " רק כאשר ההורים ראו שהמנהלת מכה את התלמידים הם הוציאו אותנו מהלימודים בבית הספר. כמעט שנה נשארנו בבית ולמדנו בבית הכנסת תורה. הבית היה בית חם מלא אנשים , הבית היה על שפת הנהר. בשיעורי קוראן היו מוציאים את היהודים החוצה והיינו משחקים בחוץ עד שיגמר השיעור היחסים בינינו לבין התלמידים המוסלמים היו טובים מאוד עד המלחמה , יום הלימודים היה עד הצהרים ואז הלכנו ללמוד תורה. עם חזרתם של החיילים העיראקים מהמלחמה נגד ישראל, מלחמת העצמאות, הכריחו את כל תלמידי בית הספר ללבוש בגדים חגיגיים כדי לקבל את החיילים שצעדו ברחובות העיר. בשנת 1951 עלינו לארץ בגלל שההורים חששו מהמצב שהיה.

מילון

קוראן
על פי המסורת המוסלמית, הקוראן הוא ההתגלות האחרונה של דברי אללה לבני האדם.

ציטוטים

”היחסים בינו לבין התלמידים המוסלמים היו טובים מאוד עד המלחמה “

”לפני מלחמת השחרור הגיעה מנהלת חדשה שהיא הייתה פלסטינית ואז התחילו להתנכל ליהודים .“

הקשר הרב דורי