מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור על אושר ושמחה

סבתא דינה ונכדה רועי
סבתא דינה בילדותה
סיפורה השמח והיפה של סבתא דינה

אני נולדתי בשנת 1945 בתל אביב להורי יעקוב זכאי שהיה הבן השני שנולד בתל אביב ולאמי ארמה לדרר שנולדה בצ'כוסלובקיה ועלתה ארצה בשנת 1939. אני בת אמצעית במשפחה. אורי אחי הבכור ויהודית אחותי הצעירה.
כאשר נולדתי אבי היה באיטליה אליה נשלח מטעם ה"הגנה". הוא שהה שם כדי לרכוש נשק להגנה ולהביאו ארצה בחשאי. גרנו בדירה קטנה בתל אביב ובגיל חמש עברנו לגור בצהלה.
 
הייתה לי משפחה מאוד חמה ואוהבת והיינו נפגשים הרבה עם כל הדודים, בני הדודים, סבא וסבתא. חגגנו  ביחד עם המשפחה הגדולה את כל חגי ישראל. את האהבה למפגשים משפחתיים העברתי גם לילדי וגם כיום כשאני סבתא ילדי נכדי ואני והמשפחה המורחבת כולה נוהגים לחגוג יחד את כל חגי ישראל.
 
אהבנו לטייל בארץ כל המשפחה. טיילנו הרבה מאוד. כשנולדו לי ילדים טיילנו איתם בשבתות ובחופשות, וכיום גם הם אוהבים מאוד לטייל בארץ ונראה שמסורת זו עוברת גם לנכדים. אחת החוויות היפות של המשפחה הייתה חופשה משפחתית באוהלים בדואים ליד ערד בלב מדבר יהודה חופשה עליה כמה חזרנו כמה פעמים. בקיץ האחרון נסענו לחופשה משפחתית עם הילדים והנכדים ליער השחור שם שכרנו בית גדול מאוד ונהננו מה"ביחד".
 
עם אבי השתתפתי בחוג ריקודי עם אמריקאים ועם אמי השתתפתי בחוג קרמיקה. מהם קיבלתי את האהבה לאומנות וליצירה.
 
כיום כשאני סבתא לשישה נכדים יש לי שני תחביבים האחד הוא יצירה אומנותית והשני טיולים בנוף ובטבע. ונראה לי שגם חלק מנכדי "נדבקו" באהבה ליופי, ליצירה ולאומנות. כמובן שהדבר מאוד מאוד משמח אותי.
 
 אני מציירת על אריחים וכלים. על אריחים אני מציירת בסגנון הארמני שאותו למדתי בסדנה ברובע הארמני בירושלים וגם בסגנון אירופאי- איטלקי ופורטוגלי.  חלק מנכדי שגם הם אוהבים אומנות ציירו אף הם אריחים בסגנונות שונים בהדרכתי בחדר העבודה שבביתי.
 
בנוסף לכך מאחר ואני גם אוהבת ליצור בתחום המוֹזָאִיקָה: שולחנות מוזאיקה ועציצים. נכדי גם הם עשו עבודות מוזאיקה נפלאות. עצם העובדה שנכדי אוהבים יצירה אומנותית ושיש להם הישגים יפים מאוד בתחום זה גורמת לי שמחה רבה ותחושה של קשר נפלא עם נכדי.
 
מגיל צעיר טיילתי בארץ עם המשפחה, עם תנועת הנוער, עם בית הספר ולאחר מכן עם חברים. למדתי לאהוב את הנוף הכל כך יפה של ארץ ישראל. האהבה לנוף, לפרחים, לעצים ולשדות הירוקים השפיעה עלי רבות ולפני מספר שנים עברנו לגור בגליל.
 
הקמנו לנו גינה גדולה שיבצנו צמחים ופרחים מצמחיית ארץ ישראל. את עונות השנה אנחנו רואים גם בנוף מסביב וגם בגינה הפרטית שלנו לפי מועדי פריחת הפרחים ולבלוב העצים. יש לנו בגינה פריחה מדהימה של נרקיסים, רקפות, פעמוני גשם, תורמוסים ועוד סוגים שונים של פרחי בר. בקיצור הכנסנו את הטבע אלינו לגינה. אני מאוד אוהבת לעבוד בגינה ועוד יותר מכך לראות אותה פורחת ויפה.
 
כמעט כל שנה בתקופת החורף יורד אצלנו שלג. אנחנו גרים גבוה על ההר וכאשר הכל מושלג אי אפשר לרדת לעמק. אנחנו מאוד שמחים לבואו של השלג הכל כל כך יפה ולבן אבל כשהוא נמס נגמרת ה"חגיגה" כי חלק גדול של הצמחים נשרף (נעשה שחור כתוצאה מהקור הרב והקרח) ומתחילה עונה של חידוש הגינה וכאשר שוב פורחים הפרחים אנחנו שוב מאוד שמחים לקראתם. כך אנו מממשים את האהבה הגדולה שלנו לטבע ולנוף גם בגינה שלנו וגם בטיולים בגליל.
 
העשרה
"פְּסֵיפָס (או מוֹזָאִיקָה) הוא יצירת אמנות שבה מורכבות פיסות אבן שונות וססגוניות ליצירת תבנית גרפית. האבנים משובצות בתוך מלט או חומר אחר המחבר ביניהן. אופי השימוש בפסיפסים מגוון. לעתים הפסיפס הוא ללא דוגמה, ולעתים משולבים בו דגמים ודמויות. בעת העתיקה שימש הפסיפס כחיפוי רצפה למבני ציבור, מבני דת, בתי מרחץ, בתי מגורים ועוד. איכותו של הפסיפס נמדדת בגודל האבנים המשובצות בו (ככל שהן קטנות יותר יכול האמן ליצור עיטור מורכב יותר), וכן ביכולתו של האמן ליצור נפחיות של הדמויות והעיטורים (על ידי תיאור אור-וצל) בעזרת אבני הפסיפס. הדגמים ברצפות הפסיפס היו לקוחים, כנראה, מתוך 'ספר דגמים' שהיה ברשות אמני הפסיפס, וחזרו במקומות שונים (דמיון בולט, למשל, נמצא בין הפסיפסים שנעשו בעבר הירדן לאלו של ארץ ישראל בתקופה הביזנטית)". ויקיפדיה
תשע"ו

מילון

צ'כוסלובקיה
צ'כוסלובקיה הייתה מדינה שהתקיימה כאיחוד השטחים שמרכיבים כיום את המדינות צ'כיה וסלובקיה

ההגנה
ארגון ההגנה היה הארגון הצבאי הגדול והמרכזי של היישוב היהודי והתנועה הציונית בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי

פְּסֵיפָס (או מוֹזָאִיקָה)
פְּסֵיפָס (או מוֹזָאִיקָה) הוא יצירת אמנות שבה מורכבות פיסות אבן שונות וססגוניות ליצירת תבנית גרפית. האבנים משובצות בתוך מלט או חומר אחר המחבר ביניהן. אופי השימוש בפסיפסים מגוון. לעתים הפסיפס הוא ללא דוגמה, ולעתים משולבים בו דגמים ודמויות. בעת העתיקה שימש הפסיפס כחיפוי רצפה למבני ציבור, מבני דת, בתי מרחץ, בתי מגורים ועוד. איכותו של הפסיפס נמדדת בגודל האבנים המשובצות בו (ככל שהן קטנות יותר יכול האמן ליצור עיטור מורכב יותר), וכן ביכולתו של האמן ליצור נפחיות של הדמויות והעיטורים (על ידי תיאור אור-וצל) בעזרת אבני הפסיפס. הדגמים ברצפות הפסיפס היו לקוחים, כנראה, מתוך 'ספר דגמים' שהיה ברשות אמני הפסיפס, וחזרו במקומות שונים (דמיון בולט, למשל, נמצא בין הפסיפסים שנעשו בעבר הירדן לאלו של ארץ ישראל בתקופה הביזנטית).

ציטוטים

”להוסיף ציטוט“

הקשר הרב דורי