מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור עלייתם של סבי וסבתי

אני וסבתי בעיר הולדתה ב2016
סבתי וחברה בימי ילדותן
העלייה מרוסיה לנוף הגליל

שמי, ראיסה שפיץ, נולדתי אחרי מלחמת העולם השנייה במוסקבה .

אלו היו זמנים יחסית קשים, הייתי בת יחידה להורי, גרנו בדירה משותפת, ללא מקלחת, גרנו בחדר אחד כל המשפחה, אני והורי.

כשהייתי בת שבע אימי נפטרה ,לאחר כחצי שנה מיום פטירתה, עברתי לגור בעיר ליד מוסקב, עם דודה שלי, אבי נשאר במוסקבה בגלל ענייני עבודה. כעבור זמן מה אבא שלי עבר לגור אתנו גם כן  בדירה המשותפת.

הזמן עבר וסיימתי את לימודי בבית הספר, והתחלתי את לימודי באוניברסיטה. עשיתי תואר בהנדסה, והתחלתי לעבוד.

באחד הימים, הייתי בחתונה של אחד מהחברים שלי, ושם הכרתי את ולדימיר רבינוביץ, התאהבנו,  וכעבור כשנה נישאנו.

וכעבור שנה נוספת נולדה בתנו, נדיה.

נדיה החלה את לימודיה בבית הספר ברוסיה בגיל שבע, ולמדה בו עד גיל שלוש עשרה, עד סיום כיתה ח'.

הוריו של בעלי  עלו לישראל כמה שנים  לפנינו, ולאחר מכן גם אחותו, לכן בעלי העלה בפני את הנושא של עליה ארצה. כולנו היינו יהודים לכן הייתה לנו האפשרות לעלות לארץ ישראל. ההחלטה הייתה קשה, אני לא רציתי לעלות לישראל, פחדתי מהשינוי, לא ידעתי איך נסתדר עם השפה, ועם מזג האוויר, ופחדתי מהמעבר ומהשינוי הגדול. אבא שלי לא רצה לעלות גם כן, הוא אמר שהוא לא יעלה בשום מצב והתנגד לעלייה מאוד. בתי הסכימה לעלות לישראל, ולא התנגדה במיוחד, ולמען האמת לא שאלנו אותה במיוחד, אם היא רוצה לעלות או לא.

זאת הייתה החלטה קשה, אבל החלטנו לעלות. התחלנו למלא מסמכי עלייה לארץ. במשך שנה שלמה מילאנו מסמכים, ועדיין התלבטנו מאוד האם זה נכון עבורנו או לא. אך החלטנו סופית שכן, משום שהמשפחה של בעלי הייתה כבר בארץ, וגם כי אנחנו יהודים וזה המקום הנכון עבורנו. סיימנו למלא את המסמכים, וחודש שלם ארזנו את כל הדברים והחפצים שלנו, וסוף סוף הגיע היום הגורלי והמפחיד עבורי, של העלייה לארץ. לא כל כך חיכיתי לו בקוצר רוח, כי פחדתי מהיום הזה, אבל בעלי חיכה לו מאוד. ארזנו שני ארגזים ענקיים של חפצים ורהיטים, הבאנו אותם למקום מיוחד ושלחנו אותם לארץ. קנינו כרטיסים לרכבת, נסענו ברכבת במשך כיממה להונגריה. קיבלנו חדר במלון ונחנו שם במשך כמה שעות. נסענו באוטובוס לנמל התעופה, עלינו על המטוס וטסנו לישראל. המטוס היה מלא לגמרי, אני ואבא שלי מאוד דאגנו, ופחדנו, ושאר בני המשפחה התרגשו מאוד.

הגענו לירושלים וישנו שם במלון כי הגענו  בשבת ולא יכולנו לנסוע לשום מקום. יום למחרת הגענו לנצרת והיינו שם במלון במשך שלושה ימים. ואז עברנו לנצרת עילית (נוף הגליל) ומצאנו דירה זולה כאן. למדנו עברית באולפן, היה קשה בהתחלה, אבל לא הייתה לנו ברירה.

לאורך השנים עברנו כמה דירות בתוך העיר , עד שהשתקענו בדירה הנוכחית.

הזווית האישית

ראיסה סבתי: נהנתי מאוד, זאת הייתה חוויה , נזכרתי בעבר שלי, ובמה שעברתי בחיים. היה מרגש להסתכל על תמונות מהעבר שלי, ומהתקופה שהייתי קטנה. אני מאחלת לנו שנבלה ביחד עוד הרבה זמן איכות, למרות הקורונה ושכבר תקופת הקורונה תיגמר.

מישל : היה לי מאוד מעניין לשמוע את הסיפור של סבתא, וגיליתי עליה דברים חדשים , נהניתי לבלות איתה זמן איכות. אני מאחלת לה אושר ובריאות, ומאחלת לנו שנבלה עוד הרבה זמן איכות ביחד .

מילון

העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90
העלייה לישראל מברית המועצות לשעבר, או מחבר המדינות העצמאיות, בשנות ה-90 של המאה ה-20 החלה למעשה עוד בסוף שנות ה-80 עם פתיחת שעריה של ברית המועצות בעידן שלטונו הליברלי של מיכאיל גורבצ'וב. קצב העלייה לא היה אחיד, ורוב העולים הגיעו בתחילת שנות ה-90. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”וסוף סוף הגיע היום הגורלי והמפחיד עבורי, של העלייה לארץ“

הקשר הרב דורי