מאגר סיפורי מורשת

שמי שוש קרמון. עליתי לארץ עם הוריי ואחי בשני למרץ 1959 מרומניה מעיירה בשם: Tirgu Frumos. בעיירה זו גרו שמונה משפחות יהודיות שקיימו מפגשים חברתיים וחגגו את החגים היהודים יחד. כשעזבנו את רומניה הייתי בכיתה ו' והפרידה מהכיתה ומהחברים הייתה לי קשה.

בארץ גרנו שנה במעברת נוף ים ושם, בגלל חוסר הידיעה בשפה העברית והאנגלית שהחלו ללמוד באותה שנה, המורים המליצו להוריי להתחיל שוב את שנת הלימודים בכיתה ו'. הילדים קיבלו אותי מאוד יפה ועזרו לי ללמוד את השפה, ואני בתמורה עזרתי להם בחשבון, מפני שרמת הלימודים ברומניה הייתה הרבה יותר גבוהה במקצוע זה.

בשנת 1960 עברנו להרצליה לשיכון ויצמן שברובו היה מאוכלס בעולים חדשים מרומניה, פולין ורוסיה. למדנו בבית ספר יסודי ע"ש ויצמן שבו הוקמה כיתה מיוחדת לנו, לעולים. הפכנו לכיתה מאוד מלוכדת ומצטיינת בלימודים. מתוך כיתה זו צמח אחד ממפקדי חיל הים וקריין רדיו מאוד ידוע. בסיום בית הספר היסודי הכיתה התפזרה לתיכונים שונים ובהמשך לשירות צבאי.

בשנת 1978 במבצע ליטני אחי מריוס נפל במילוי תפקידו.

שלושת ילדיי נולדו בהרצליה ולמדו בבית ספר יסודי שזר, חטיבת ביניים יד גיורא ובתיכון ראשונים. בני הבכור עורך-דין, הבן האמצעי כלכלן ובתי הייטקיסטית. עם נישואיהם נולדו לי 12 נכדים, שהגדולה מהם כבר משרתת בצה"ל והצעיר מכולם בן 5. כולנו נהנים מאוד מהמפגשים המשפחתיים ומבילויים משותפים.

והנה שיר שדיבר אלינו, שיר על סבתות ונכדים (מילים: אביגיל מגידנה גרוס)

אצל סבתא מותר לנוח

להגיע בכל מצב רוח

גם כשעובר רגע חשוך

היא יודעת למצוא ממתק וחיוך

אצל סבתא כיף לשחק

אנחנו האור בבית הרחב

לא צריך להסביר איך ומדוע

הקצב שלה כבר יותר רגוע

אצל סבתא להתרפק

ולפעמים מהחיים להתחמק

כן, היא מבינה ורואה הכול

העיקר לשמוח לאכול ולגדול

אצל סבתא פשוט להתנחם

כי הלב שלה תמיד מרחם

וגם כשההורים נותנים פקודות

יש לה דרך עוקפת וכמה סודות…

אצל סבתא מותר להיות

עם התעודות ואם הטעויות

כי העיניים שלה מתבוננות בגאווה

להיות סבתא זה תפקיד של אהבה.

הזוית האישית

הנכד זיו: היה לי מאוד כיף ונהניתי לשמוע מה עבר על סבתא בעלייה לארץ ומאז העלייה.

סבתא שוש: אני מעריכה את זיו על שבחר בי לתכנית הקשר הרב דורי, המפגשים חידדו זיכרונות מהעבר ועבורי זה היה בילוי זמן שאני לא רוצה שייגמר.