מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור עלייתי ארצה וחוויות ילדותי

סבתא צילה ונדב בסיור בבית התפוצות
כרטיס ברכה, בתמונה סבתא צילה עם הוריה
הבדלים בין החיים אז לחיים היום

סיפור חיי-אז והיום

נולדתי בגרמניה ב- 1948 במחנה עקורים להורים ילידי פולין ניצולי שואה שנפגשו במחנה.

במחנות העקורים היו מרוכזים יהודים שניצלו מהשואה ונתמכו על – ידי הג'ויינט (ארגון צדקה יהודי אמריקאי שתמך בניצולי השואה). למחנות העקורים הגיעו שליחים מהסוכנות היהודית מארץ ישראל כדי לעשות עלייה לארץ ישראל.

אבא שלי יומק רצה להגר לארה"ב אבל אמא שלי רצתה לעלות לארץ ישראל כי הייתה לה בארץ אחות, שעלתה לארץ לפני המלחמה. בסופו של דבר עלינו לארץ בשנת 1949 באנייה "עצמאות" לנמל חיפה. משם עברנו למחנות עולים ברעננה (שניבנו במיוחד לקליטת העולים הרבים שעלו לארץ בשנים אלו). התנאים היו קשים מאוד, אחות של אמא שלי עם משפחתה הזמינו אותנו לבוא לגור איתם בבית קטן.

חיינו שם שתי משפחות עם ילדים כשנה. אבא שלי יומק מיד יצא לחפש עבודה כדי לפרנס את המשפחה. הוא עבד בסלילת כבישים, חקלאות ובכל עבודה מזדמנת. לאחר שנה עברנו לרמת עמידר לבית קטן עם חדר אחד, מטבחון שהיה בו פרימוס לבישול ומקרר על קרח שאותו קנינו מעגלה שעברה ברחוב. אבא יומק מצא עבודה בתחום מקצועו אריגה, את המקצוע הוא רכש לפני המלחמה, החיים היו קשים זו הייתה תקופת צנע.

בשנת 1955 עברנו לחולון לשיכון עממי שניבנה לקליטת עליה לדירת שניים וחצי חדרים. שם אמא שלי גוצ'ה חיה עד יום מותה בשנת 2017. הגעתי לחולון בגיל 7 בכיתה ב' היינו 53 ילדים בכיתה ישבנו שלושה על ספסל אחד, ובתקופה מסוימת למדנו במשמרות. חיינו בצניעות רבה למרות זאת אני זוכרת את ילדותי כמאושרת. לא היה חימום במזגן או תנור חשמלי אלא תנור נפט. את הנפט מכרו בעגלות שעברו ברחוב. לא הייתה טלוויזיה ולא טלפונים ניידים, רק רדיו. שיחקנו רוב הזמן בחוץ במשחקי: חבל, חמש אבנים, גוגוים, משחקי כדור ופורפרה. יצאנו לטיולים שנתיים במשאיות, ישנו בחיק הטבע באוהלים, טיילנו הרבה ברגל. הייתי בתנועת נוער "בתנועה המאוחדת".

התגייסתי  בשנת 1966, הייתי חיילת בששת הימים בפיקוד דרום וכבר בשעות הראשונות של המלחמה ידענו על חיסול חיל האוויר המצרי. בסיום לימודיי כעובדת מעבדה רפואית, התחתנתי עם סבא חיים. נולדו שלושת ילדיי ותשעת נכדיי.

 

הזוית האישית

סבתא צילה: הייתה הזדמנות נהדרת לשבת עם נדב ולספר לו על ילדותי (משהו שלא מתפנים אליו ביומיום). לספר לו על החיים בשנים הראשונות של קום המדינה, על תקופת הצנע על חיי הצניעות ויחד עם זה תקוות ושמחה.

נדב: נהניתי מאוד לשבת עם סבתא ולשמוע את הסיפור שלה, למדתי על ההבדלים בין הילדות של סבתא לילדות שלי.

מילון

צנע
תקופה שחיים בצניעות

ציטוטים

”חיינו בצניעות רבה למרות זאת אני זוכרת את ילדותי כמאושרת.“

הקשר הרב דורי