מאגר סיפורי מורשת

סבא ישראל הוא סבא רבא שלי, מצד סבתא יעל'.

סבא נולד בשנת 1907 וגדל בגרמניה, בכפר "קירביילה" שהיה ליד העיר הגדולה נוישטט – האזור הגדול של גידול גפנים וייצור יין. בנוישטט היתה לישראל דודה בעלת חנות מכולת וסבא ישראל תמיד סיפר על הביקורים אצל הדודה, שהיתה מחלקת להם סוכריות בכל פעם כשבאו לביקור.

סבא בן 3

סבא ישראל למד בטכניון בגרמניה וקיבל תואר מהנדס חשמל. סבא סיפר שבתקופת לימודיו בטכניון (1932) התחילה האנטישמיות בגרמניה, והיו תלמידים אנטישמים שהתנכלו לו בגלל יהדותו.

לימים, כשסבא היה כבר בארץ קיבל הזמנה לכנס כיתה בטכניון בגרמניה, עליה הוא השיב בשלילה, כי לא רצה להיפגש עם בני כיתתו כשנזכר בשנאה ליהודים. בשנת 1933 היהודים שמעו על עלייתו של היטלר לשלטון והחליטו לעזוב מהר את גרמניה. סבא עלה לארץ עם אימו ואחותו, אחיו הגדול רוברט נשאר בגרמניה. הם עלו באנייה לרנקה שהביאה עוד עולים מגרמניה לארץ ישראל.

סבא באנייה לרנקה

באנייה פגשו עוד עולים התיידדו איתם ונשארו חברים גם בארץ. הם גרו בתל אביב ברחוב בן יהודה שבו התגוררו עוד הרבה עולים מגרמניה. הדירה שלהם היתה די גדולה עם חדר אחד פנוי והם הזמינו עוד שני חברים שהכירו באניה לגור איתם. במשך היום כולם יצאו לעבודה ובערב כשחזרו שמחו לאכול ארוחת ערב חמה וטובה שברטה, אמא של סבא ישראל בישלה.

כל העולים שגרו ברחוב הזה דיברו רק גרמנית והיה להם נוח ונעים לגור אחד ליד השני. בתמונה מופיע גם אחיו הגדול רוברט, שבא לביקור בארץ, חזר לגרמניה, ומשם כבר לא שב.

 סבא ומשפחתו ברחוב בן-יהודה 1934

בתקופה הזאת היה קשה להתקבל לעבודה וסבא ,שהיה מהנדס חשמל, קיבל עבודה בחברת החשמל ושמח מאוד שהיתה לו עבודה קבועה.

סבא בעבודה בחברת חשמל

יהודי גרמניה בנו גם את העיר החדשה נהריה שבצפון הארץ. העיר היפה שהיתה ליד הים כללה בתי קפה ובתי מלון קטנים עם אווירה רגועה וארוחות טובות כמו שהם זכרו מגרמניה. תושבי הארץ באו לנהריה לחופשת הקיץ בגלל הים והאווירה הרגועה ובתי הקפה הטעימים. היום נהריה היא עיר יפה וכולם מדברים בה עברית.

העולים מגרמניה הגיעו כבר כרופאים, עיתונאים ועורכי דין, אך בשנים הראשונות בארץ הם עבדו בחקלאות כי לא שלטו טוב בעברית. כששלטו טוב בשפה, חזרו לעבוד במקצועות שלהם והצליחו מאד. למשל אח של סבתא עליזה: הנס, מבוני נהריה, היה עיתונאי בגרמניה, ובארץ עבד כמדריך חקלאות בשנים הראשונות.

משפחות ידועות מנהריה הן משפחת שטראוס שהתחילו עם פרה אחת, ובנו מחלבה. משפחת זוגלובק שפתחו מפעל לבשר ונקניקים, ושתי החברות ידועות ומצליחות עד היום.

אחותו של סבא, בטי, התחתנה ועברה לגור עם בעלה יעקב בכפר שמריהו, היתה להם רפת קטנה ולול תרנגולות, וכך הם התקיימו שנים רבות. גם הכפר הזה נבנה על ידי יהודי גרמניה, בשנים הראשונות כולם דיברו שם רק גרמנית, ורק בגן הילדים הם התחילו ללמוד עברית. היום כל תושבי כפר שמריהו מדברים עברית. בכפר יש בית כנסת מאוד יפה והרב שלהם היה הרב אבידור הכהן שהיה ידען ואיש משכיל. בכפר הייתה אווירה טובה, אנשים שמרו על המסורת בבית הכנסת אך לא היו דתיים קיצוניים. סבא אהב מאד לטייל בארץ עם חברים מחברת החשמל.

סבא מטייל בארץ

במשך הזמן סבא התחתן ונולדו שני ילדים :יעל הבכורה (אני – סבתא של נעמה) ומאיר הצעיר. בהמשך עברנו לקריית אונו לבית חדש של שיכון עובדי חברת חשמל יחד עם סבתא עליזה. מאחורי הבית שתל סבא עצי פרי, למשל פקאן, קלמנטינה, שזיף, מישמש, וכשגדלו העצים ונתנו פרי, כל המשפחה נהנתה מהפירות הטעימים.

מאיר התגייס לצנחנים ולחם במלחמת יום כיפור בקו הראשון עם המצרים. לאחר שהשתחרר עבר לגור בשדה בוקר מכיוון שאהב את המדבר והיו לו שם חברים. בשנת 1977 הוזמן מאיר להשתתף במופע צניחה באירופה ובזמן האימונים בארץ מאיר נהרג בתאונת צניחה. עד היום אני מתגעגעת אליו ומגיעה לקבר שלו בשדה בוקר כל שנה.

אני יעל, (הבת היחידה שנשארה) למדתי להיות אחות והתגייסתי לצבא כאחות צבאית בבית חולים שהוקם באשקלון, היו שם רק שתי מחלקות: מחלקת ילדים ומחלקת יולדות. עבדתי שם במחלקת היולדות, ובהמשך השנים התמחיתי בטפול בפגים בבתי חולים אחרים. כיום אני עובדת בהתנדבות במרפאה של עין ורד. בשנת 1969 הכרתי את יהודה לוין בעלי, ממושב עין ורד שהיה חקלאי. התחתנו ונולדו לנו שלושה ילדים מיכל, צביקה ומאיר. והיום יש לנו חמישה נכדים מתוקים ומוצלחים.

הזוית האישית

ואני הנכדה נעמה לוין שעושה את העבודה עם סבתא שלי יעל נהנינו מאוד לעבוד יחד.