מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הפליקן של סבא מרסל – מבולגריה לישראל

סבא מרסל ונכדו עודד
סבא מרסל והנכד עודד כשברקע העט הנובע.
סיפור עלייתו מבולגריה של סבא מרסל והעט הנובע שליווה אותו מרגע הגיעו לארץ ישראל

בשנת 1937 נולד מרסל בעיר סופיה שבבולגריה לשני הורים צעירים ששמם ג'אק ואידה.

החוקים נגד היהודים החלו להטריד את המשפחה הצעירה כבר משנת 1941 ולכן ההורים לא העזו להביא ילדים נוספים לעולם בגלל החשש מעתידם. הילד גדל ולמד בבולגריה ושרד את השואה כמו שאר יהודי בולגריה. למרות שהם אולצו לעזוב את הבירה (סופיה) ולעבור לגור בערי השדה של המדינה, ולמרות שמלך בולגריה (צאר בוריס) היה בעל ברית של היטלר, מנעו הבולגרים מהגרמנים לקחת את היהודים למחנות ההשמדה.

בתום מלחמת העולם השניה הצליחו מרסל והוריו לעלות לארץ ישראל מיד אחרי מלחמת השחרור בפברואר 1949, כשמרסל היה בן 12 הוא לא ידע עברית ונכנס לכיתה של עולים חדשים בבית ספר עממי "ויצמן" ביפו.

כיצד הגיע מרסל לארץ ישראל עם משפחתו?

על כך בסיפור שלפניכם:

כעבור ארבעה ימים נוראים בים סוער וגשום ,הגיעה האוניה "בולגריה", במשט השלישי שלה, מבורגז לחיפה ובתוכה כ- 10,000 עולים. זאת היתה אוניית סחר שבבטנה נבנו קומות של משטחי עץ ועליהם מזרני קש לנוחיות העולים הרבים ש"ההגנה" אירגנה את עליתם ארצה. המסע היה קשה באותו חודש, פברואר 1949. כולם, מלבד קומץ ילדים, הקיאו בגלל הים הסוער לאורך כל המשט מהים השחור דרך הדרדנלים והבוספורוס לים התיכון ולארץ ישראל. עייפים וסחוטים, אפופים ניחוחות לא נעימים של קיא ושתן שמקורם בבטן הספינה, עלו כולם לסיפון, לשאוף אויר צח, משם היה ניתן לראות את החוף של ארץ ישראל הנכספת. היה זה קצת לפני שעת הדמדומים של ה-10 לפברואר והאורות שהחלו להידלק על הכרמל והיופי של חיפה מילאו את לבם של העולים אושר,שמחה ותקווה לחיים חדשים ויפים במדינה שזה עתה נולדה.

בין" העולים" על הסיפון היה נער בן 12 שאמו ואביו היו עימו. ביחד, באותו ערב, ירדו הם מהספינה בנמל חיפה על מנת להתחיל פרק חדש לחלוטין בחייהם.

השלטונות הקומוניסטים בבולגריה באותה תקופה, לא הרשו ליהודים העולים ארצה לקחת אתם כל חפץ יקר ערך מלבד שק עם כמה בגדים ומעיל עשוי עור כבש שכל אחד נשא על גבו. אביו של אותו נער, נשא איתו כלי כתיבה נאה, עט נובע יפה ודי יקר עם סמל של שקנאי ועליה כתוב: PELICAN

כעבור שנה נתן אביו של אותו נער את עט הפליקן לבנו כמתנת בר מצווה. הנער, העולה חדש, הפך עם הזמן לישראלי מלא, למד, עבד, בגר, שירת בצה"ל וגידל משפחה למופת בישראל. לאורך כל מסלול הלימודים הארוך ועד לגמר לימודי ההנדסה בטכניון בחיפה, היה הפליקן כלי הכתיבה שלו, ולמרות שפעמים נפל, נסדק ונשבר, תמיד הודבק ותוקן ושוב כתב וכתב.

אותו נער עם הפליקן הוא היום אני, מרסל, סבא של עודד.

תמונה 1

העט הנובע

(צילום: אלה פאוסט)

הזוית האישית

עודד: יש לי סבא יחיד ומיוחד שתמיד שמח ואוהב, הוא בשבילי הסבא הכי טוב.

סבא מרסל: הנכד הג'ינג'ון שלי הוא המיוחד מבין הנכדים שלי, מצטיין בכישוריו ובהתנהגותו הבוגרת. הוא מקרין חום ואהבה ולמרות שלעיתים הוא מתרגז ללא צורך הוא תמיד מדהים.

מילון

הדרדנלים
מצר ים בצפון-מערב טורקיה המחבר את הים האגאי עם ים מרמרה.

ציטוטים

”"אותו נער עם הפליקן הוא היום אני, מרסל, הסבא של עודד"“

הקשר הרב דורי