מאגר סיפורי מורשת

שמי עידן זהר משתתף השנה עם סבתי בתכנית הקשר הרב דורי ומביא את סיפורה:

סבתי דרורה קדוש נולדה בשם ג'ולייט איטח בשנת 1943 בעיר אורן שבאלגיריה. סבתי נולדה לאמה עזיזה שנישאה בנישואים שניים לאביה של סבתי ונולדו להם שלוש בנות: סבתי – גולייט, דרורה ואבלין. (הייתה גם פפין שנפטרה בגיל שנה). סבתא רבתא עזיזה התחתנה בשנית והייתה לה בת מנישואיה הראשונים בשם שולמית. זו בתה הגדולה ואחותה למחצה של סבתי. סבתא רבתא התלאמנה, מאחר וסבא רבא חלה במחלת הדיזינטריה ונפטר. המשפחה עברה עוד טרגדיה וגם סבתא רבתא עזיזה נפטרה.

סבתא דרורה ג'ולייט מספרת: "בבית נותרו אחות גדולה כבת 14 שולמית, דרורה סבתי כבת שהייתה כבת חמש ואבלין פעוטה כבת שנתיים וסבתא  (אמא של עזיזה), שהיתה כבר אישה זקנה. שמה של הסבתא היה "ללה עדה" היה זה כינוי של כבוד הניתן לה עקב עזרתה לאנשים. אנשים נהגו לפקוד את ביתה על מנת לקבל עיצה. היא ידעה לרפא מחלות בעזרת צמחי מרפא וכוסות רוח אך למרות זאת לא הצליחה לפרנס את המשפחה ואת הילדים היתומים ולכן שולמית, האחות הגדולה נאלצה לצאת ולעבוד".

החיים היו קשים באותה תקופה והם חיו בעוני רב. סבתי זוכרת כי ישנו על הריצפה ולילה אחד עכברים באו לנשוך אותה ונאלצו לקחת אותה לבית החולים לקבלת זריקות. שולמית האחות לא עמדה בנטל פרנסת המשפחה והוחלט למסור את  הבנות הקטנות לאימוץ וכך למעשה נמסרה אבלין לאימוץ למשפחה נוצריה (היא הייתה בת שנתיים) . גם סבתי, נמסרה לאימוץ אך היא היתה כבר די גדולה והייתה מתעוררת בלילות וללא הרף ביקשה את הסבתא "ללה עדה" ואת אחותהשולמית, כך שהמשפחה המאמצת החליטה להחזירה לידי אחותה.

באותה תקופה אחיה הגדול למחצה של שולמית סיפר לה על תנועת הנוער הציונית וכי הצטרף לגרעין "דרור". עבור שולמית  זה היה נראה כחבל הצלה וכמובן שגם היא שאפה להצטרף לתנועה, אך בנתיים הסבתא"ללה עדה" נפטרה. גרעין  תנועת דרור היה מיועד רק לבני נוער והמדריך סרב לקחת אחריות על ילדה. היא הפצירה בו שיקח גם את ג'ולייט הקטנה וכי היא אינה יכלה להשאיר את ג'ולייטי לבדה באלגיר. לבסוף הוא הסכים וכך הם הצטרפו לגרעין. משם לקחו אותם "להכשרה" בטולוז שבצרפת. שם בעצם הם התגוררו בערך כחצי שנה במעין קומונה כזו ולמדו על הארץ ועל הקיבוץ בארץ וההתישבות בישראל.

העלייה לישראל

במחנה גרעין דרור, אחותה הגדולה שולמית הכירה את בעלה. בעזרת הסוכנות מישראל הועברו כל חברי הגרעין באנייה לארץ ישראל. הדרך היתה מלאה בתלאות מאחר וסבתי סובלת ממחלת ים, היא הרבתה להקיא במהלך כל הנסיעה באנייה. כשהיגיעו לארץ, העבירו את כל חברי הגרעין לקיבוץ גבעת חיים.  אחותה שולמית ובעלה שהו בקיבוץ מספר שבועות ומשם הופנו להקמת קיבוץ חדש בנגב תל-רעים ואילו סבתי נשארה בקיבוץ כשהמדריך של חברת הנוער החליט לאמץ אותה כבתו.

הקליטה בקיבוץ לא היתה קלה סבתי. היא הגיעה כילדה בת 6, ללא ידיעת השפה וללא רקע לימודי. מייד עם הגיעה העבירו אותה לכיתה א' בקיבוץ. לאט לאט השפה נרכשה וסבתי נשארה בקיבוץ עד לאחר השרות בצבא.

הזוית האישית

עידן מביא את הסיפור המרתק של סבתא דרורה ג'ולייט, היתומה ותלאותיה עד שהיגיעה לישראל.