מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי אורלי נולדה במרוקו, ילדה חמישית מתוך שבעה ילדים: שני בנים וחמש בנות, היא נולדה בתאריך 30.10.1954. דודתה של סבתי שמעה שאחותה ילדה בת היא הציעה לקרוא לה אורלי, בגלל שלבת של בן גוריון קראו לה אורלי. שם המשפחה של סבתא שלי זה ואנונו, שאלתי את סבתא שלי אם יש לו משמעות, היא אמרה לי שלא. סבתא שלי גרה בילדותה במרוקו בעיר מרקש. בגיל אחת עשרה עלתה לארץ והיא גדלה בהרצליה מאז ומתמיד.

כשסבתי עלתה לארץ היא גרה אצל סבתא שלה במשך שלושה חודשים. סבתא שלי תיארה את הבית קטן עם מעט חדרים. לאחר שלושה חודשים הם קיבלו דירה שהייתה קטנה מאוד, דירה בת שני חדרים בקומה רביעית וסלון די קטן. הם חיכו שיגיע הארגז עם הרהיטים שלהם, כשהם קיבלו את הארגז היא זוכרת שהם קנו מקרר והם שמו בו גבינה, אבל לא סתם גבינה – הם הביאו גבינה ממרוקו בתוך קופסאת שימורים, והם כל כך אהבו את הטעם שלה. סבתא שלי זוכרת עד היום את הטעם המיוחד של הגבינה..

מימין: סבתי ביום נישואיה, משמאל: סבתי עם אחותה כנערות

סבתא שלי מאוד אהבה בילדותה לסרוג. לא היו חוגים כמו היום, אז היה לה זמן והיא סרגה. אבל בעיקר הלכה לבית הספר, וכשחזרה עזרה לאימא שלה במטלות הבית. היא גם מאוד אהבה את החגים ואת האוכל, הזכורים לה עד היום. סבתא זוכרת שהיה לה פטיפון והיא שמעה שירים בצרפתית, יש כאלה שירים שהיא שומעת גם היום. היא אהבה בילדותה לשחק קלאס.

סבתא זוכרת כשהיא הייתה בת ארבע עשרה אחותה התחתנה, זה היה אירוע ששימח אותה מאוד. כשהיא הייתה בת תשע עשרה אבא שלה נפטר. שנה לפני מותו קיבל התקף לב. סבתא למדה בתיכון רוטנברג בנווה מגן. לאחר התיכון הייתה צריכה סבתי להתגייס לצבא. אבל אבא של סבתא שלי היה חזן בבית כנסת והוא לא הסכים שהבנות יתגייסו לצבא, היא נאלצה להצהיר שלא תוכל להתגייס מטעמי דת.

בגיל תשע עשרה סבתא הכירה את סבא שלי, בני, וכשהייתה בת עשרים ושלוש התחתנה איתו. לאחר כמה שנים נולדה אמי ואחר כך האחים שלה. האחים שלה – שמם: חיים ומוש. לאמי קוראים איילת ואנחנו ארבעה ילדים. רומינה אחותי הגדולה, אני נועם השני, לירי השלישית ואליאנה הרביעית.

לדודי חיים יש בן בכור בשם עמית ולבתו קוראים שירה. למוש יש שני ילדים: רז הבכורה וגאי השני. כל שישי ושבת אנו נפגשים ועושים ארוחות ביחד. סבתא שלי בגיל עשרים וארבע התחילה לעבוד, זו הייתה גם העבודה הראשונה שלה – במלון השרון בהרצליה. בהתחלה היא עבדה בתור חשבת שכר ואחרי זה בכוח אדם, עד היום. סבתי מאוד אוהבת סדר, היא קפדנית והכי חשוב – סבתא נהדרת.

הזוית האישית

נועם: היה לי ממש כיף לשאול את סבתא שלי שאלות ולשמוע וללמוד דברים חדשים.

הסיפור נכתב במסגרת עבודת השורשים בבית ספר יד גיורא, הרצליה, התשפ"א בשיתוף פעולה עם תכנית הקשר הרב דורי.