סיפור עלייתה של אמי לארץ ישראל
אמי, פרימה (קוצ'וק) מרקוס, נולדה בבסרביה (היום מולדובה) לפני מלחמת העולם הראשונה, בתאריך 25.1.1913.
האיזור היה שייך לרוסיה ואחרי המלחמה לרומניה.
מגיל שלוש אמי חונכה במסגרת בי"ס "תרבות" בשפה העברית. משפחתה הייתה מסורתית ומעורה בחיי הקהילה היהודית. לסבי וסבתי היו 4 ילדים. כולם חונכו בשפה העברית במקביל ללימודים מקומיים. כשאמי סיימה את לימודיה בגימנסיה, היא החליטה לעלות לארץ ישראל. היא הייתה שייכת לקבוצה של "גורדוניה", שעמדה להגשים עלייה והקמת קבוצת עבודה והתיישבות בגליל המזרחי.
מכיוון שדודה, אחי אמה, עלה ארצה שנים קודם והקים משפחה בפתח תקווה, הוריה החליטו שהנערה בת ה-18, תתלווה אל הדוד באחד מביקוריו ותיסע עמו ארצה לפני קבוצת חבריה. באותו הזמן, אחיה הגדול, מאיר, למד רפואה בצרפת, באוניברסיטת ננסי. ההורים לא יכלו לשלוח אליו כספים מרומניה ואמי התנדבה לעלות ארצה, לעבוד ולשלח לו כסף מהארץ.
היא הגיעה עם הדוד לפתח תקווה, קרובת משפחה הכירה לה את אבי, זאב מרקוס כאשר טיילו ברחוב, ואבי, שניהל קבוצת אריזה של תפוזים, הציע לה עבודה בקבוצה. כך התפתחה אהבה ביניהם אהבה, שסופה נישואין. קבוצת גורדוניה עלתה ארצה והקימה את קבוצת "מסדה" בלי אמי. אמי הצליחה לתמוך באחיה, שסיים את לימודיו, התחתן עם אהבת נעוריו ופתח קליניקה בצרפת.
בעקבות אמי, עלו אחריה ארצה גם הוריה וגם אחותה. האח הבכור נישאר בבסרביה, שם הקים משפחה. בפרוץ מלחמת העולם השנייה האח הבכור צבי, ניסה לברוח עם משפחתו, אך כולם נרצחו בדרך. האח הרופא מאיר גוייס לצבא הצרפתי, נפל בשבי כקצין צרפתי וניצל כך מהשמדה. אשתו ובתו הקטנה לא שרדו ונרצחו באושוויץ.
הבת שלי ליזה, אמם של נכדי אלה אדם, קרויה על שם בת דודי המנוחה. שמה המלא של הנכדה שלי הוא אלה פרימה. כך כולנו זוכרים את האישה הנהדרת, האמא הנהדרת והסבתא הנהדרת.
סבא וסבתא של ורדה וארבעת ילדיהם
הזוית האישית
נהננו להשתתף בתכנית ולספר ולחדד את הסיפור המשפחתי.
מילון
קבוצת "מסדה" קיבוץ מסדה.מייסדי הקיבוץ הם קבוצה מבוגרי תנועת 'גורדוניה' ברומניה. בשנת 1929 עלו ראשוני החברים לארץ ישראל. בתחילה הם גרו בסמוך לנהלל ואחרי כן עברו לגבעת בוסל בחדרה. בחדרה הצטרפו לקבוצה חברים נוספים מהתנועה ברומניה וכן גם קבוצת 'מסדה', שחבריה קיבלו הכשרה בדגניה א' ובמנחמיה. הקבוצות התאחדו לקבוצה אחת שאימצה את השם 'מסדה'. חברי הקבוצה התפרנסו מעבודה בבנין, סלילת כבישים, פרדסנות, סבלות, משק בית, חקלאות ועוד. לאחר שבע שנים בחדרה התקבל האישור לעליה על הקרקע. ב-21 במרץ 1937 עלו חברי קבוצת מסדה על הקרקע בעמק הירדן ובסיוע מתנדבים מישובי האזור הקימו ישוב במתכונת 'חומה ומגדל'.. באותו יום הוקם בסמוך קיבוץ שער הגולן. במהלך השנים הצטרפו לקיבוץ חברי גרעינים מפולין, צ'כיה, רומניה ושוויץ, אשר קיבלו הכשרה בקיבוץ; גרעיני נח"ל של 'הנוער העובד והלומד' וכן מצטרפים בודדים. במלחמת העצמאות, ב-15 במאי 1948 פלש הצבא הסורי לעמק הירדן ותקף את הקיבוצים מסדה ושער הגולן. לאחר יומיים של הפגזות קשות נותרו בידי המגינים מעט נשק ותחמושת בלבד. ב-18 במאי התפנו המגינים לאפיקים ולבית זרע. הקיבוצים מסדה ושער הגולן נכבשו בידי הסורים ונהרסו כליל. כעבור שלושה ימים שוחררו הקיבוצים ולאחר המלחמה הם נבנו מחדש. עד מלחמת ששת הימים היו מאבקים באזור על שאיבת המים מהירמוך. במלחמת ההתשה סבל הקיבוץ מפיגועים ומהפגזות. חברי הקיבוץ עוסקים כיום בענפים הבאים: חקלאות (מטעים, גידולי שדה, לול, רפת, חממות), תעשיה (מפעל קומפוסט), תיירות (אירוח כפרי), שירותים (מוסך, הובלה, 'קניונית מיטב מסדה') ועסקים קטנים. בשנים האחרונות עבר הקיבוץ תהליכים של הפרטה ושינוי אורחות החיים. כיום מוגדר מסדה כ'קיבוץ מתחדש' ומופעל בו מודל רשת בטחון.
ציטוטים
”"מגיל שלוש אמי חונכה במסגרת בי"ס "תרבות" בשפה העברית."“