מאגר סיפורי מורשת

שמי ביילי, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי מובא תיעוד סיפור עלייתם של סבא וסבתא שלי.

קוראים להם יצחק וחיה מנסדורף. הם הכירו בגיל מאוד צעיר. סבתא שלי חיה הייתה בת 17 וסבי יצחק היה בן 18.5. הם נפגשו בבית מלון בשם "פיינוויו הוטל" שבצפון ניו יורק, בהרי ה "קטסקיל." זה מקום נופש שהמון יהודים באים אליו כל קיץ לבלות בחיק הטבע. באותה תקופה שניהם עבדו במלון. יצחק עבד כמציל וחיה עבדה כמדריכת אומנות בקייטנת הקיץ אשר הייתה במלון. מרגע שנפגשו היו חברים.היה להם המון במשותף. שני ההורים שלהם היו יוצאי מזרח אירופה ושרדו את השואה ושפת היידיש הייתה שפת משפחותיהם ושפת אמם. ההורים של יצחק היו מפולין ושל חיה מצ'כוסלובקיה.

בזמן המלחמה, אבא של יצחק היה בצבא הפולני לפני שנתפס ע"י הנאצים והועבר למחנה ריכוז. הוריו, אחותו ואחיו לא שרדו ונהרגו בכפרם ע"י הנאצים. אימא של יצחק ברחה מהגטו – יחד עם משפחתה לרוסיה (באזור סיביר). בנס ואחרי תלאות רבות כל המשפחה שרדה. אבא של חיה היה חייל צ'כי  בצבא  האנגלי.  אמא של חיה הייתה באנגליה באותה תקופה. אחרי המלחמה ההורים של יצחק עברו לגור בברוקלין בניו יורק, וההורים של חיה עברו לגור בישראל בכרם מהר"ל ליד חיפה. בשנים אלו בארץ החיים היו קשים מאוד. אמא של חיה דאגה שאין מספיק אוכל למשפחה. ההורים של חיה החליטו לעבור בשנת 1957 לארה"ב. המשפחה הגיעה לעיר ניו יורק, שם הם חיו.

ההורים של יצחק ניסו להגיע אחרי המלחמה לארץ ישראל אבל לא יכלו. הם הגיעו לבסוף גם לארה"ב וגם הם השתקעו בברוקלין שבעיר ניו יורק. ההורים של סבא וסבתא עבדו מאוד מאוד קשה כדי לספק לילדיהם חינוך יהודי. לסבא שלי יש אח יותר צעיר בשם אשר ולסבתא אחות גדולה שקוראים אילנה.

כשנפגשו בקיץ בשנת 1969, סבא וסבתא שלי ידעו ששניהם רוצים לחיות בישראל. הם התחילו כחברים טובים ומהר מאוד התאהבו אחת בשני והתחתנו בשנת 1972.

המפגש עם דוד בן גוריון

לפני שהם התחתנו, שניהם למדו שנה בארץ, באוניברסיטה העברית בירושלים. סבא שלי היה הכתב של העיתון באוניברסיטה שלו בארה"ב ושלח מכתב לדוד בן-גוריון וביקש לפגוש אותו ולראיין אותו. בן-גוריון כתב לו והסכים, והם קבעו מועד להיפגש.

בהתרגשות גדולה עלו סבא וסבתא שלי על אוטובוס ממעונות הסטודנטים בירושלים ונסעו לתל אביב כדי להיפגש עם דוד בן גוריון. כשהגיעו לביתו הודיעו למאבטח שהם הגיעו לפגוש את דוד בן גוריון בעקבות פגישה שנקבע מראש. המאבטח ענה שכנראה טעו ולא האמין שיש סיכוי שבן גוריון ייפגש עם שני צעירים זרים. סבא וסבתא שלי הראו למאבטח את המכתב שכתב דוד בן גוריון ולאחר מכן הכניס המאבטח את סבא וסבתא שלי לתוך הבית. כשנכנסו לבית, הובילו אותם לספריה אשר הייתה בקומה השנייה בו מצאו את דוד בן גוריון יושב מאחורי שולחן גדול לובש נעלי בית.

דוד בן גוריון היה חברותי מאוד ושאל את סבא וסבתא שלי שאלות שונות, התעניין ברקע שלהם, על המשפחה, מהיכן הגיעו, מה עושים בחיים וכדומה. סבא וסבתא שלי הופתעו לגלות כמה חברותי היה דוד בן גוריון. דוד בן גוריון שיתף אותם בסיפור האישי שלו, וסיפר להם על שנסע לארצות הברית לגייס כספים לפני הכרזת המדינה. לפני שנפרדו לשלום דוד בן גוריון ביקש מסבא וסבתא שלי להזכיר לו מה השמות שלהם, ולאחר שענו חיה ויצחק אמר להם, שלמרות שיש להם שמות תנכיים הם צריכים לחשוב על משהו מודרני יותר כי מדינת ישראל היא מדינה מודרנית. בסוף הפגישה הם הצטלמו ביחד ועד היום הם שומרים את המכתבים ואת התמונות. סבא שלי עדיין שומר בארון את הסוודר שלבש שרואים בתמונה שהצטלם אז.

אחרי שנת הלימודים בארץ, סבא וסבתא חזרו לארה"ב כדי להשלים ולסיים את לימודיהם. שנה לאחר מכן הם התחתנו ונולדו להם ארבעה ילדים, אימא שלי, אפרת, דוד אלי (אלימלך) ודודה נעמה.

קישור לקובץ הסיפור סבא וסבתא שלי הכירו בגיל מאוד צעיר

הזוית האישית

ביילי: עד היום סבא וסבתא שלי עובדים והם מאוד פעילים. הם אוהבים לטייל בארץ ובחו"ל, ואני מאוד אוהבת כשהם באים לבקר אותנו.