מאגר סיפורי מורשת

שמי יאיר גואטה, אני משתתף בתכנית הקשר רב דורי ומביא את סיפורם של סבי גבי ביטון וסבתי חנה אלקובי-ביטון.

סבתא חנה מספרת:

"סיפור העלייה לארץ ישראל היה נושא וערך שדיברו עליו כל הזמן בתוך הקהילה היהודית במקנס. אני, חנה אלקובי ביטון, נולדתי במקנס מרוקו בשנת 1953 להוריי תמר ואליהו אלקובי.

הייתי בת שנתיים כאשר המשפחה שלי החליטה לעלות לארץ ישראל ממרוקו. עלינו ארצה בשנת 1955 ממקנס מרוקו באניה. גרנו תחילה במעברה בשם זרנוגה. "כמה מאות דונמים מן השטחים החקלאיים של זרנוגה נמסרו לקבוצת שילר. בבתים הנטושים וסביבם הוקמו מעברות זרנוגה א' וב', שאליהן הגיעו בשנות ה-50 עולים מצפון אפריקה. המעברות צורפו לרחובות בשנת 1957. בשנות השישים חוסלו המעברות ובמקומן הוקמה שכונת קריית משה". (ויקיפדיה)

ממעברת זרנוגה עברנו לגור בואדי סליב בחיפה, שם נולדו אחותי אורה (ז"ל) ואחי אליעזר, שיבדל לחיים טובים וארוכים. למדתי בבית ספר יסודי מעלה השחרור בחיפה ובתיכון למדתי בבית הספר הריאלי בחיפה. השכונה שבה גדלתי הייתה מלאת חיים וידידותית למרות המצב הכלכלי הלא קל של מרבית תושבי השכונה. בשנת 1965 עברנו לגור בשכונת הדר בחיפה.

לאחר התיכון שרתתי בצבא בחיל מודיעין, וב 2 אוקטובר 1953 התחתנתי עם סבא, גבי ביטון. ארבעה ימים לאחר החתונה, סבא גויס להלחם במלחמת יום כיפור ואני נשארתי אצל ההורים של סבא ככלה חדשה שבעלה במלחמה – עניין לא קל ולא פשוט. לא שמענו מסבא הרבה זמן עד לסיום המלחמה ובסביבות סוף אוקטובר, האח של סבא, דני, נפצע קשה במלחמה, אבל ברוך השם שרד את הפציעה.

באמצע נובמבר ירדתי דרומה לבאר שבע להתחיל את לימודי הביולוגיה באוניברסיטת בן גוריון בנגב, לבדי, כי סבא עדיין היה מגויס ורק בפברואר, סבא הצטרף אלי ללימודים. גרנו במעונות הסטודנטים, וארבע שנות הלימוד היו שנים יפות ונעימות. ממש אחרי הבחינה האחרונה נולדה בתי מירב בבית חולים סורוקה בב"ש. לאחר הלימודים עברנו לגור בגבעתיים. לימדתי בבית ספר, וסבא עבד כמהנדס בצבא".

סבי וסבתי עוברים לניו יורק

בשנת 1978 סבתא וסבא עברו לניו יורק עם אימא שלי מירב להמשך לימודיהם. סיפור ניו יורק מופיע בסיפורו של הסבא שלי למטה. סבתא למדה רוקחות, ואף הייתה שותפה בבית מרקחת בניו יורק בו שירתה בצורה נפלאה את השכונה והלקוחות, עם ייעוץ מקצועי, והמשך הסיפור נמצא בסיפורו של סבא למטה.

סבא גבי ביטון מספר:

"אמי, רחל ביטון ואבי אליהו ביטון נולדו בקזבלנקה שבמרוקו באמצע שנות העשרים של המאה הקודמת; המאה 20.

בשנת 1946 הגיעו סוכנים של ההגנה לקזבלנקה לגייס צעירים לעלייה לישראל. הורי הצטרפו לחוג פעילים שלמדו אודות ארץ ישראל וכמו כן למדו את השפה העברית, לקראת העלייה לארץ ישראל. המוטו המרכזי היה להכשיר צעירים לעלייה ארצה. בערב פסח 1947 הקבוצה יצאה בהסתר מקזבלנקה לכיוון אלג'יר, בכדי לעלות על ספינת מעפילים. השלטונות באלג'יר רדפו אותם והקשו על מבצע ההעפלה.

באחד הלילות הגיעה ספינת מעפילים בשם "יהודה הלוי", שהייתה ספינת המעפילים הראשונה שיצאה מחופי צפון אפריקה לישראל. לימים, עברנו לגור ברחוב יהודה הלוי ברעננה, כמעין סגירת מעגל עבורנו. כשהספינה הגיעה קרוב לחופי ישראל גילה אותם הצי הבריטי ועקב אחריהם, ניגח את ספינת המעפילים ולקח אותם למחנה מעצר בקפריסין. באוגוסט 1948 שיחררו את אמי רחל לעלות ארצה מכיוון שאסרו על כניסת גברים לישראל, מחשש שיצטרפו למערך הלחימה. אמי עלתה כשהייתה בהריון ובחיפה ילדה את אחי דניאל ביטון, בנובמבר 1948. את אבי שיחררו ממחנה המעצר בפברואר 1949 והם עברו להתגורר בשכונת ואדי סליב בחיפה. אבי אליהו, שירת בצה"ל בסיירת של אריק שרון, שנקראה אז "סיירת צפון". בדצמבר 1950 נולדתי אני, גבריאל ביטון.

גדלתי בחיפה בשכונת ואדי סליב עד שנת 1965 ומשם עברנו לשכונת הדר ברחוב חסן שוקרי בחיפה. כל זה מתרחש בסוף שנות החמישים כשהיה צנע בישראל. המצב הכלכלי היה קשה מאד במדינה החדשה שהוקמה. כילד אני זוכר שהלכתי לרכוש אוכל למשפחה באמצעות תלושי מזון.

בשנת 1959 הייתה התארגנות בואדי סליב בסביבה הקרובה של יוצאי צפון אפריקה כמחאה על אי שוויון חברתי. זו הייתה המחאה הראשונה בישראל בנושאים אלו. בתוך כל סערת המחאה, סיימתי את  לימודי בתיכון בגימנסיית ביאליק בחיפה, והתנדבתי לשרת בצנחנים בפברואר 1969. בסיום השירות הצבאי, בשנת 1972, התחלתי את לימודי באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע במחלקת הנדסת חומרים וסיימתי את לימודי בשנת 1976.

ב – 3 אוקטובר 1973 התחתנו בחיפה. שלושה ימים לאחר החתונה, ביום כיפור, פרצה מלחמת יום כיפור ונקראתי למלחמה. כלתי חנה ואני לא זכינו לירח דבש, וכחתן יצאתי למלחמת יום הכיפורים. חנה  נשארה עם הורי בחיפה. עוד בעיצומה של המלחמה ירדה חנה לבאר שבע להתחיל את לימודי הביולוגיה. אני הצטרפתי רק לאחר מלחמת ההתשה להמשך לימודים באוניברסיטת בן גוריון: חנה למדה ביולוגיה ואני המשכתי את לימודי בהנדסת חומרים. סיימנו את התואר הראשון בשנת 1976 – בשנה בה נולדה מירב.

לאחר שנתיים עבודה בישראל נסענו לניו יורק יחד עם בתנו מירב. ארבעה חודשים בניו יורק ובתנו רחל נולדה. תוך כדי הרחבת המשפחה, למדתי תואר שני בהנדסת חומרים וחנה למדה רוקחות. לאחר סיום לימודינו השתלבנו בעבודה בהנדסה, וחנה השתלבה בשותפות בבית מרקחת במנהטן בניו יורק. מירב סיימה לימודי מחשב באוניברסיטה בארה"ב, ועבדה בתחום בניו יורק. בשנת 1987 נתמזל מזלנו להתערב בקהילה יהודית בטינק ניו ג'רסי: קהילה מדהימה, שבה הצלחנו להקים מנין תפילה ספרדי לראשונה בביתנו."

בשנת 1995 סבתא וסבא חזרו ארצה מארה"ב יחד עם דודתי רחל והשתכנו ברעננה, אבל אמי מירב עדיין נשארה בניו יורק, ועלתה חזרה ארצה בשנת 2001 . דודתי רחל חזרה מישראל לארה"ב וגרה כעת בוושינגטון. סבתא וסבא כעת פנסיונרים וגרים ברעננה קרוב להיכן שאנו גרים.

הזוית האישית

יאיר גואטה: למדתי על עבר המשפחה והיה כיף להשתתף בפרויקט!

גבי וחנה ביטון: היה לנו מאוד מרגש לשבת עם הנכד הנפלא והנהדר שלנו, יאיר, ויחדיו לספר לו על ההיסטוריה של המשפחה עלייה ארצה והשתלבות בחברה.