מאגר סיפורי מורשת

שמי שמעון נקש. נולדתי בשנת 1945 בתוניס בשלהי מלחמת העולם השנייה. אני בן הזקונים במשפחה בת שמונה ילדים, כשהפרש הגילאים בין הבכור לבן הזקונים עומד על 22 שנים, כך שאחי הגדול היה יכול להיות לפי הגיל שלו אבא שלי.

כשהוריי החליטו בשנת 1955 לעלות לארץ, זה היה בגלל ציונות ודעה שישראל היא המקום שמיועד ליהודים. אני הייתי אז בן עשר. עלינו זוג הורים ועוד שישה מהילדים שהיו עדיין בבית יחד עם ההורים. עזבנו את תוניס והגענו לארץ באונייה, כאשר קודם העבירו אותנו למחנה מעבר בצרפת ולאחר שבועיים עלינו לארץ מהים באונייה. שמה של האונייה היה תאודור הרצל, שהיה חוזה מדינת היהודים.

מנמל חיפה הגענו למעברה בקריית שמונה שבזמנו נקראה מעברת חלסה. אני נשלחתי ללמוד בבית ספר בקרית שמונה. התקופה בה הגענו בארץ הייתה תקופת הצנע וכל מוצרי המזון היו מחולקים תמורת תלושי מזון שסופקו על ידי הסוכנות היהודית. עם התלושים שקיבלנו היינו חייבים להסתדר עד לחלוקה הבאה של תלושי המזון. כל משפחה היתה מקבלת הקצבה לפי כמות האנשים במשפחה והיתה צריכה לתכנן את כל הארוחות מראש ובחוכמה כך שהאוכל יספיק לכולם לכל התקופה, עד לחלוקה הבא של תלושי המזון. בגלל המחסור שהיה בארץ באותה תקופה כמות המזון שחולקה היתה מועטה.

כל ראש משפחה קיבל פנקס אחד, והיה מקבל שתי ביצים בשבוע, 100 גרם בשר בשבוע וכו', והכל כמובן תמורת כסף אבל בהוזלה. היה נהוג באותה התקופה לקנות ב"שוק שחור", שם היה ניתן לקבל יותר אוכל אבל במחיר מלא או גבוה יותר. החיים במעברה היו חיים קשים ולא נוחים מכל הבחינות, הן מבחינת המגורים והן מבחינת הניקיון וההיגיינה. צריפי המגורים היו עשויים פח, ככה שבחורף זה היה קר מאוד כמו מקרר, ובקיץ לוהט כמו בתוך תנור. לא היו מקלחות נורמליות, כי כולם התקלחו באותן מקלחות עם מים קרים. את כלי האוכל הבנות היו רוחצות בברזיה משותפת, כאשר אפילו לא תמיד היה סבון, ובוודאי שלא היו מים חמים. בבית שלנו היתה עששית של נפט, והיינו קונים קרח לקרר את האוכל, קנינו חלב בבקבוקים. למרות הקושי – ואולי בגללו, כולם עזרו לכולם והיו כמו משפחה.

בגלל שלכולם היה מעט מאד, לא היה מה לגנוב ולכן כל הבתים היו פתוחים ולא חששו מגנבים. הילדות שלנו הייתה בצל הפשטות, רק הדברים הבסיסיים היו לנו. מדינת ישראל נראתה אחרת לגמרי ממה שהיא נראית היום, לא ניתן היה אז לדמיין את כל השפע שיש היום. למרות כל העוני בבית, הילדים היו שמחים. ירק אמא שלי רצתה כל יום לחזור לתוניס. אבא שלי לא עבד בארץ וזאת מהרגע שהגענו לארץ. השפה היתה מכשול, המעבר דיכא את ההורים שלי והפנטזיה לעלות לארץ היתה פנטזיה שהתנפצה להם בפנים.

אחרי שנה בקרית שמונה עברנו כל המשפחה לעכו, שם עברנו לבית מאבנים, ושם למדתי בבית הספר עד כיתה ח'. מכיתה ט'-י׳ הייתי במכמורת מבואות ים, ואחר כך עליתי לצי הסוחר. בצי הסוחר הסתובבתי ברחבי העולם כשהרוב היה באירופה וארה"ב וקצת לכיוון פרס (איראן). המטרה העיקרית של צי הסוחר הינה הובלת סחורות ברחבי העולם. אחר כך התגייסתי לצבא ושירתי כחובש קרבי. אני שמח שלמרות כל הקשיים שהיו בעלייה לארץ אני חי בישראל והקמתי בה משפחה.

הזוית האישית

קורן: הרגשתי טוב לבלות עד זמן עם סבא ולהכיר את עברו. זה עבר שאני לא אשכח. טוב שהתכנית התקיימה לא רק לכיתה אחת אלא לשכבה שלמה בבית הספר.