מאגר סיפורי מורשת

מילדותי אהבתי מתמטיקה. בגיל 16 התקבלתי לאוניברסיטה בנובוסיבירסק לפקולטה למתמטיקה. האוניברסיטה נמצאת על יד מכונות מדע שמחוץ לעיר. בגיל 21 התחלתי לעבוד באוניברסיטה כמורה לסטודנטים שלמדו מתמטיקה ברמה גבוהה. רוב הסטודנטים היו יותר גדולים ממני וזה הוביל למקרים משעשעים. לדוגמא: לימדתי סטודנטית שבילדותי שיחקתי איתה בבובות. במקרה אחר כאשר היה מבחן שבו המורים שאלו את הסטודנטים שאלות והם היו צריכים לענות, לא נתנו לי לעבור את התור ולהגיע למקום בו יושבים המורים כיוון שחשבו שגם אני סטודנטית בעצמי ולא מורה שאמורה לבחון.

חייתי בסיביר, שבה בחורף קר מאוד, בעיקר בצפון והמים באדמה הופכים לקרח. בקיץ רק חלק קטן מהקרח מפשיר. בעומק רב יותר המים לא מפשירים אף פעם. זה דורש דרכים מיוחדות לבניית בתים ומבנים אחרים. עסקתי בעבודת מחקר בה חקרתי כיצד משפיעים קיפאון והפשרה של המים באדמה על יציבות הבתים.

בשנת 1999, הגעתי לישראל עם קבוצת ילדים מרוסיה אוקראינה ולטביה שהיו מצטייני התכנית. אלה היו ילדים מעל גיל 12. במשך שבועיים חיינו באזור מגורים שבמכון ויצמן. היינו בסיורים במכון המתמטיקה בתוך מכון ויצמן, באוניברסיטת תל אביב ובמוזאוני המדע. כמו כן העבירו לתלמידים מספר הרצאות במתמטיקה. התלמידים השתתפו גם באולימפיאדת המתמטיקה. תלמידים רבים שהיו בקבוצת המצטיינים הזו עלו לארץ מאוחר יותר.

עליתי לארץ עם אבא שלי בסוף שנת 2000. בני כבר גר כן. הוא גם סיים מתמטיקה באוניברסיטה ועובד בחברת הייטק. בשנתיים וחצי הראשונות בארץ גרתי ברחובות. עבדתי בבית ספר שבו ילדים עולים מרוסיה קיבלו שיעורים נוספים שבהם למדו: רוסית,מתמטיקה ופיזיקה. אני לימדתי אותם מתמטיקה והכנתי אותם לאולימפיאדת המתמטיקה. אני משדלת לפתח עניין אצל הנכדות שלי, אני חושבת שזה מצליח לי.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.