מאגר סיפורי מורשת

שמי תרצה ניר, לבית משפחת בר, נולדתי בשנת 1945 בקיבוץ איילת השחר. אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם תמר, נכדתי, לה סיפרתי על עבודתי במפעל נעלי חולתה – נ"ח.

חולתה היה קיבוץ שהוקם בשנת 1936, שהתקיים בעיקר רק מחקלאות. בשנת 1969 החליטו שצריך להקים גם מפעל בקיבוץ. לאחר חיפושים ובדיקות הוחלט על מפעל לנעלי בית. הייתי אז בת 25. עבדתי במתפרת בגדים ולכן שלחו אותי לאנגליה למפעל נעלי בית ללמוד את תפירת נעלי הבית במכונות תפירה שונות.

מאלבום התמונות שלי

תפקידי היה ללמד את החברות לתפור את נעלי הבית בכל סוגי מכונות התפירה.

רציתי להתקדם במקצוע ויצאתי לקורס נוסף ללמוד איך בונים את הגזרות לנעלים. את נעלי הבית שיווקנו יחד  לשוק בשיתוף עם קיבוץ דפנה, תחת השם  נעלי "דפנה". תפקידי היה להכין דגמים חדשים לחורף ולהביא בדים חדשים, את ההחלטות היו עושים בישיבה עם אנשים נוספים.

במשך השנים התחלנו לייצא את נעלי הבית לחו"ל. הצגנו את נעלי הבית בתערוכות בחו"ל. אני נסעתי לתערוכות האלה ותפקידי היה להסתובב ולראות מה שאר המציגים עושים ולשאוב רעיונות.

יצרנו נעלי – בית לילדים, לנשים ולגברים. הכנתי את הגזרה של הנעל. גזרתי את חלקי הנעל ותפרתי אותה. ראיתי איך היא יושבת על המכונה שמזריקה את הסוליה. מדדתי את הנעל המוכנה על רגליים.

אחד מהדגמים של נעלי הבית

כאשר היו מחליטים לייצר את הנעל היה צריך להכין אותה בכל המידות ולהביא אותה למצב שאפשר יהיה לייצר מאותו דגם אלפים של זוגות. במשך השנים היו דגמים שממש היו מקוריים שלי. אין סיפוק גדול מזה!

עבדתי במפעל הנעליים כשלושים שנה. אהבתי את עבודתי.

עם דגמי נעלי הבית שלנו

הזוית האישית

סבתא תרצה תמר: שתינו נהנו מהמפגשים כסבתא ונכדה והמפגש המשותף של כל הכיתה ותודה למחנכת אתי על המפגשים המעניינים הנעימים והטעימים.