מאגר סיפורי מורשת

נולדתי במרוקו בעיר מרקש בשנת 1947

לפני הרבה שנים, אמא שלי גרה במושב באזור פרוזדור ירושלים. 

שריד למלחמה על פרוזדור ירושלים לצד הדרך (צולם בשנת 1950) ( ויקיפדיה)

"פרוזדור ירושלים הוא השטח המחבר בין השפלה לירושלים ונמצא בגבולות הקו הירוק. אזור זהנכבש במלחמת העצמאות, במהלך פריצת הדרך לירושלים, והיה מוקף עד למלחמת ששת הימיםבשטח ממלכת ירדן."

באופן קבוע  בכל יום חופשי שלי , נסעתי לבקר אותה. באחד הביקורים נשארתי באופן חריג, מעבר לזמן שתכננתי להישאר.התכוונתי לצאת לפני החשכה, ונשארתי עד שכבר החשיך. 

כבר היה חשוך, הימים הם ימים מתוחים עם הערבים והדרך, דרך עפר שמתחברת לדרך חברון.עד לשלב שמגיעים לאזור מואר יש נסיעה של כ-20 דקות. ברגע שהתחלתי את הנסיעה שמתי לבלרכב שנוסע אחריי, החלטתי להאט ולתת לו לעבור. אני האטתי והרכב שאחריי גם האט.אני האצתי ואחרי גם הוא. עברתי נתיב – עבר אחרי, חזרתי לנתיב – חזר אחריי.

המחשבות שרצו במוחי – מחבל שעומד להרוג אותי – ואני חושבת על הילדים שלי, איפה ימצאו אתהגופה שלי, הייתי כל כך בטוחה שזה אחד שרוצה להרוג אותי ורק מחכה להזדמנות.ברגע שהגענו לפינה חשוכה הייתי בטוחה שהנה הגיע הסוף שלי.הידיים רעדו על הגה, הרגליים שקשקו, הפה התייבש, הבטן מתהפכת.זה הרגע – סליחה ילדיי ובעלי זה הסוף שלי!

בכל זאת המשכתי הלאה לנסוע וראיתי את אור בקצה המנהרה – תחנת אוטובוס ושני אנשיםממתינים. החלטתי לעצור, לפחות אם יהרוג אותי יהיה מי שיראה.אני עוצרת לוקחת נשימה עמוקה מאד והרכב העוקב עוצר לידי.בתוך הרכב בחורה צעירה, יפיפייה מתבוננת בי.אני שואלת אותה – זו את שנסעת אחריי כל הדרך ?היא עונה לי – כן, את הרכב היחיד שהיה על הכביש והחלטתי להיצמד אליך כי פחדתי מאד כל הדרך.אני מסתכלת עליה ולא מאמינה ואני אומרת לה את יודעת מה גרמת לי ?היא אומרת: אני מתארת לעצמי אבל נורא פחדתי ולא יכולתי אחרת.

על התכנית:

משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, תשע"ד, בבית הספר קורצ'אק רמת-גן בהדרכת המורה דיצה בונופיל

במסגרת התכנית השתתפה הקבוצה ביום פעילות חוויתית בבית התפוצות.