מאגר סיפורי מורשת

סיפור משפחתי  שסופר עי" אבי ז"ל בקול ישראל לפני בערך כ- 20 שנה, על סבא רבא שלי.

לאחר פטירתו של אבי עשינו סדר במגירותיו, ומצאנו אוצר קלטות שלא  ידענו על קיומם.

הוריי בצעירותם

סיפור זה אני מספרת לכם, הילדים כדי שתבקשו מהוריכם ומהסבים והסבתות שיספרו לכם את סיפור עברם ואת סיפור הקמת המדינה שהם השורשים שלנו וכדי שאתם תספרו לילדכם ונכדיכם, כי חשוב מאוד לדעת מה השורשים שלכם ומאיפה באתם כדי לשמור על המסורת היהודית  שמאוד חשובה לשימור.

הסיפור מתחיל  במקדוניה לפני כיותר מ 100 שנה.

לסבו של אבי היו חמש בנות. והוא רצה מאד בן, והיה במצב רוח רע תמידי בגלל הדאגה שלא יהיה מי שיגיד עליו קדיש.

 סבתא סבא שלי עם  אבי חלק מבנותיו של סבא רבא

יום אחד הלך לשוק כהרגלו למכור בגדים. כאשר שמע מאחוריו בכי של ילד קטן ומוזנח, ושאל אותו: "למה אתה בוכה?" "איפה אמא שלך?" "איפה אתה גר?" ענה לו הילד: "אין לי אמא ,ואני גר אצל דודתי."

רחמיו של סבא רבא שלי נכמרו  והוא לקח את הילד לביתה של דודתו. ושאל את דודתו של הילד:" מי הילד הזה?" וכאשר סיפרה לו שהילד הזה הוא הבן של אחותה ומכיוון שמצבם מאד קשה ולה יש הרבה ילדים  אולי הוא רוצה לאמץ אותו.

סבא רבה שלי קפץ משמחה ולקח את הילד איתו לביתו שבמקדוניה וגידל אותו באהבה גדולה, ומאז תמיד היה שמח. וכאשר גדל הילד התאהב באחת מאחיותיו החורגות וסבא רבא שלי חיתן אותו עם אחת מחמש מבנותיו. נולדו להם שמונה ילדים וכולם היו שמחים ומאושרים שיש בן במשפחה.

לימים החליטו לעלות ארצה לפלשתינה סבא רבא שלי וסבתא רבתא שלי עם כל ילדיהם, חוץ מהבן המאומץ, שהחליט לעלות לפלשתינה מאוחר יותר, אך שלח איתם שניים מילדיו. סבא רבא ומשפחתו הגיעו לירושלים. כעבור זמן מה, פרצה מלחמת העולם השנייה…

הבן המאומץ ומשפחתו נספו בשואה ולא הספיקו להגיע לפלשתינה.

וכך…בסופו של דבר, שוב  לא היה מי שיגיד  על סבא רבא שלי קדיש!