מאגר סיפורי מורשת

איך הכל התחיל?

נולדתי במרוקו  לאמא חמימת לב, עם עשרה אחים ואני הבכורה. במאי 1956 כשהייתי בת 7 עליתי לישראל והתיישבנו בעיר קרית גת. אני למדתי עם שתי האחיות שלי: מימי ושולה בבית הספר 'משואה'.  כשהייתי בת 15 התחלתי לעבוד בחשמלאות עד גיל 18.

בגיל 18 התחתנתי עם בעלי, חיים אבגי. אני זוכרת שהעונה היתה חורף ואני הייתי עם שמלה בצבע תכלת עם פרחים לבנים. חיים בעלי לבש חולצה לבנה עם פסים כחולים. את חיים פגשתי בבית של חברתי אסטל שהיום היא גיסתי. נפגשנו בחגיגות 'עשר שנים לקריית גת'. לאחר שבוע, חיים בא אלינו הביתה בפעם הראשונה ומאז הגיע אלינו באופן קבוע. לאחר כמה חודשים התחתנו.

החתונה והמשפחה

התחתנו בבית ספר 'יד יצחק' בחדר האוכל והזמנו כ1000 איש. לאחר שנה נכנסתי להריון ונולדה ביתי נעמה. אחרי שנה וחצי גלית נולדה ולאחר מכן אוסי. אחריה נולדה לימור ולבסוף דודי ויקי הקטנטנים.

כל הילדים שרתו בצה"ל: נעמה שירתה בחיל הים בתור מ"כית (מפקדת כיתה). גלית הייתה פקידת אלוף. אוסי שירתה בקרייה. לימור הייתה מ"כית בנים (והייתה חיילת קרבית). דודי היה בחטיבת הצנחנים. ויקי היה בנח"ל – הוא היה כל הזמן בשטחים.

כשגדלו, נעמה עבדה בבנק בתור סגנית מנהל בתל אביב ואחר כך למדה משפטים, ועד היום היא עורכת דין מוצלחת. גלית מיד התחילה ללמוד הוראה והייתה מורה בבית הספר שלנו 'מנחם בגין'. לאחר 10 שנים עזבה ועברה ללמד בביה"ס 'דוד אלעזר'.  אוסי למדה, ולאחר מכן עבדה כמאפרת בערוץ 2. לימור עד היום מנכ"לית בויזה בריטית. דודי מנכ"ל ויזות בין לאומי, מנהל חברה ובעל בית בלונדון, מפורסם בלונדון ובעיתון הלונדוני. ויקי עובד כסוכן מכירות בחברה של אחיו.

אני עבדתי כסייעת בגן דתי, הייתי מטפלת וטיפלתי בילדים. לאחר מכן למדתי איך להיות סגנית אחות בבית קשישים וכיום אני עקרת בית מאושרת. כיום אני מעסיקה את עצמי בחוגים וטיולים. יש לי 14 נכדים קטנטנים, חמודים ושמם: ברית, הדר, איתן,יעלה, אמיר, מאי, נבו, גילי, ליהי, אלון, מיכל, יונתן, אראל, דניאל.

מלחמת ששת הימים

זה התחיל  ביום שני ואני צעדתי ברגל, בדרכי הבייתה. פתאום הייתה אזעקה! נלחצתי ורצתי. הייתי עם השקיות בידי. כשהגעתי הביתה מצאתי את חיים בעלי מתארגן לקראת נסיעה למלחמה. הוא היה בדיוק בפתח הדלת. אמרתי לו "ביי" והלכתי להורים שלי עד שחיים חזר.

הוא היה בין הראשונים שהרימו את הדגל בכותל. הוא היה בכותל עם משה דיין והרב הצבאי עם כל החיילים וזה היה מרגש מאד.

מלחמת הכיפורים

הייתי עם שתי בנותיי: נעמה וגלית. היתה אזעקה וכל תקופת  המלחמה התחבאנו במקלט השכונתי. זו הייתה תקופה לא נעימה. והיה משהו קצת מוזר – הייתי מקבלת גלויות שהכל בסדר עם חיים אבל זה לא הוא שכתב את הגלויות. כשחזר הביתה הוא היה עם זקן ארוך ולא היה לי נעים לראות אותו כך.

מלחמת המפרץ

באותה התקופה הייתה לי הנכדה הראשונה שלי שהייתה בת חודשיים. המלחמה התחילה וכל פעם שהייתה אזעקה הכנסנו אותה לממ"ד. אני זוכרת שלא היה נעים בכלל.

הזוית האישית

הדר: למדתי להעריך את סבתא, גם בנושאים שלא הכרתי ולדעת שעמדה גם במצבים לא נעימים בעת המלחמות בישראל. למדתי שסבא היה בין המגיעים הראשונים לכותל במלחמת ששת הימים.