מאגר סיפורי מורשת

חלק א: הוריה של סבתי

אביה של סבתי ששמו משה נולד בפולין בעיר ששמה טרנוב בשנת 1919 במשפחתו היו ארבע ילדים ולהוריו היתה חנות לסיגריות ועיתונים. משפחתו היתה דתית והקפידה על קיום כל מצות הדת ולכן הוא נשלח ללמוד "בחדר" לימודי קודש מגיל שלוש. כשהתבגר המשיך ללמוד בישיבה ולעזור בבפרנסה המשפחה בחנות.

בשנת 1939 כשפרצה מלחמת העולם השנייה החלו הגרמנים לרכז את יהודי טרנוב בגטו כדי לשלוח אותם למחנות השמדה. הוא היה איש צעיר וחזק ולכן החליט לברוח ולהציל את חיו ללא משפחתו ולאחר דרך ארוכה וקשה הגיע לצפון רוסיה לאזור שנקרא סיביר ושם עברו עליו ימי המלחמה במחנה פליטים רוסי החיים במחנה היו קשים היה קר מאוד, מחסור במזון ויחס קשה מצד הרוסים הודות למחנה ניצלו חייו ובשנת 1944 הוא חזר לפולין אחרי שנגמרה המלחמה בניסיון למצוא בני משפחה ובית. באופן מקרי לגמרי ברכבת בדרך חזרה לטרנוב הוא מצא את אחותו ובנה בן הארבע. הפגישה היתה מרגשת אבל לצעירם לא נותרו בני משפחה אחרים וגם לבית לא הרשו להם לחזור. לכן נאלץ אבי למצוא לו מסגרת חיים חלופית ולעזרתו באה הסוכנות היהודית שאספה ברחבי אירופה פליטים יהודים במצבו.

אמה של סבתי ששמה רבקה דודקביץ נולדה בפולין בעירה ששמה ינגייב. בשנת 1925 במשפחתה היו שבעה ילדים ואבא שלה היה סוחר עצים. המשפחתה הייתה דתית אבל רבקה למדה בבית ספר פולני רגיל. בשנת 1939 כשפרצה מלחמת העולם השנייה רכזו הגרמנים את כל היהודים בעירה בכיכר המרכזית ושלחו חלק מהם למחנה השמדה טרבלינקה ואת הצעירים שלחו למחנות עבודה. רבקה ושתי אחיותיה נשלחו לעבוד במפעל נשק שהכין כדורי יריה ופצצות עבור הצבא הגרמני. תנאי החיים היו קשים מאוד, היה מחסור באוכל והרבה שעות עבודה עם חומרים מרעילים. שאר בני המשפחה הושמדו במחנה טרבלינקה. לאחר שגרמניה נוצחה במלחמה שוחררו רבקה ואחיותיה ורצו לחזור לעירה שבה גדלו כשהגיעו לשם התברר להם שביתם ורכושם נשדדו על ידי הפולנים והם נאלצו למצאו מקום אחר. הסוכנות היהודית באה לעזרתם ונתנה להם מזון ומגורים במקום שיכין אותם לקראת עלייה לארץ ישראל.

הוריה של סבתי נפגשו במחנה הכשרה שהכין את הפליטים הצעירים לחיים רגילים ולעליה לארץ ישראל. מחנה הכשרה הזה היה בגרמניה בעירה ששמה לינדפלס וזאת מכיון שבפולין לא רצו יותר יהודים. במחנה ההכשרה היו תנאי חיים טובים אביה של סבתי ידע עברית ולכן הוא היה מורה לעברית לצעירים שלא ידעו את השפה. אמה של סבתי הייתה אחת מהתלמידות שלו, הם התאהבו והתחתנו במחנה בגרמניה ושם נולדה סבתי.

סבתי נולדה בשנת 1947 שנתיים לאחר מלחמת העולם השנייה ולאחר כשנתיים במחנה סבתי והוריה עלו לארץ ישראל בשנת 1949 בחודש יולי. תהליך העלייה נמשך כמה שבועות כי הם נסעו ברכבת מגרמניה ועד לעיר מרסי שבצרפת ושם היו במחנה זמני עד שעלו להפלגה באנייה שנקראה "עצמאות". ההפלגה נמשכה כשבועיים בתנאי צפיפות וחום אבל כשראו את הר הכרמל והעיר חיפה שמחו מאוד ורקדו על סיפון האנייה.

חלק ב: ילדותה של סבתי

סבתי גרה בחיפה בשכונה ששוכנת קרוב מאוד ונקראת עין הים. האוכלוסייה הייתה ברובה עולים חדשים מארצות שונות וגם התושבים הערבים שגרו בשכונה לפני מלחמת העצמאות. השכונה הייתה קטנה וכללה שלושה רחובות בלבד התורן, העוגן וההגה. היה גן משחקים אחד בשכונה עם מגלשה, נדנדה, סולמות לטיפוס וארגז חול. המשחקים שסבתי שיחקה בהם היו משחקי רחוב כמו: תופסת, קלאס, מחניים, מחבואים ודליגיות. הדירות היו קטנות מאוד ולכן אי היה אפשר להזמין חברים ולשחק בתוך הבית וגם כמעט לא היו משחקים ביתיים, לא היה מחשב ואינטרנט וכמעט לא היו משחקי קופסה. כל ערב היו נפגשים בגן המשחקים או היו משחקים בחצר שליד הבית. למרות מיעוט האביזרים ההרגשה החברתית הייתה טובה, הייתה לכידות כי לכולם היה כמעט אותו דבר ולא הייתה תחושה של אלימות, היה בטחון בשכונה וחברות טובה.

כסבתי רצתה לבקר חברה היא הלכה אליה ברגל, דפקה בדלת ואם התמזל מזלה פתחו לה את הדלת. לא היה טלפון בבית ולכן אי אפשר היה לתאם מראש ביקורים. סבתי למדה בבית ספר יסודי עד סיום כיתה ח' ואז עברה לבית ספר תיכון עד לסיום כיתה יב'.

סבתי הייתה חברה בתנועת נוער שנקראה "מחנות העולים" והמפגשים היו פעמיים בשבוע וכללו שיחות או דיונים על הקשר שלנו לארץ ישראל ועל היכולת לתרום כדי לפתח את המדינה הצעירה. אמצעי הבידור היחיד שהיה זה בתי קולנוע ומדי פעם סבתי וחברותיה הלכו לראות סרטים שונים. בנוסף היה הרדיו – אמצעי חשוב גם למידע על המתרחש בארץ ובעולם וגם לבידור כי היו בו הרבה חידונים ותוכניות בידוריות.

חלק ג: הקמת משפחה

סבתי הכירה את סבי באמצעות חברים משותפים, באמצעות האחות של סבי וחבר של סבא רבא שלי. סבי וסבתי קבעו את תאריך החתונה לתאריך 22.10.1973 וחילקו את ההזמנות כמה ימים לפני יום הכיפורים. מלחמת יום הכיפורים פרצה בתאריך 6.10.1973 ונמשכה כמה שבועות, סבי וסבתי היו מגויסים והייתה התלבטות האם לקיים את החתונה במהלך המלחמה? הרב של בת גלים קבע שלא דוחים חתונה ולכן היא התקיימה בתאריך שנקבע אבל בשעה שתיים בצהריים ולא בערב כמתוכנן, בגלל האיסור להדליק אור בלילה, מחשש להפצצות של האויב. סבי וסבתי שוחררו ליומים מהצבא. סבתי לבשה בגדי כלה ונערכו צילומים בסטודיו. במהלך הצילומים נשמעו אזקות ונשרפו כל התמונות שצולמו בסטודיו. החופה התקיימה עם מעט אורחים ובין האזעקות והתמונות היחידות שנותרו מהחתונה הן מטקס החופה.

יום למחרת החתונה סבי וסבתי חזרו לשירות הצבאי ללא ירח דבש ואחר כך התחילו חיי השגרה. סבתי עבדה כסוציולוגית בחיל האויר וסבי עבד בתעשייה הצבאית. במהלך השנים נולדו להם שלוש בנות רויטל (אמא שלי) שהאות הראשונה בשמה היא לזכר סבתא רבתא ששמה היה רבקה ושנפטרה בגיל 34 ביום כיפור בשנת 1959 ולא זכתה לראות נכדים. כרמית הבת השנייה ששמה נגזר מעונת הענבים שהייתה בעיצומה בזמן לידתה. הילה, הבת השלישית שנולדה בחצות הלילה בזמן ירח מלא שהוקף בהילה. היחסים בין שלושת הבנות היו טובים עם שעות של כיף ושעות של מריבות והרבה בילויים משותפים. היו הרבה טיולים גם בארץ וגם בחו"ל וארוחות משותפות וביקורים משפחתיים.

משה סבא רבה שלי זכה להכיר את שלושת הנכדות, אהב מאוד לשחק איתם ללכת לגני משחקים וגם ללמד אותם חשבון. הוא נפטר בשנת 1995. אמי רויטל היתה מדריכה בצופים למדה כלכלה ומנהל עסקים ועובדת בבנק. היא הכירה את אבי באמצעות שתי הסבתות שלי שהן חברות ילדות. הורי התחתנו בשנת 1999 ונולדו להם שלוש בנות: הבכורה שחר, שהיא תלמידת חטיבה. האמצעית זאת אני צעירה משחר בשלוש וחצי שנים. הצעירה מביננו גל תלמידה מבית ספר יסודי.

כרמית הבת האמצעית התענינה בשפה העברית ולכן בחרה להתמחות בה והיא בעלת תואר שלישי בבלשנות עברית ומרצה במכללה. היא הכירה את בעלה בלימוד משותף והם התחתנו בשנת 2010 ובמהלך השנים נולדו שני ילדים: הבן הבכור אורי שמו הוא חלק מתרבות יהודית וישראלית. הדס הבת הקטנה נולדה סמוך לחג סוכות. שניהם עדין מבלים בגן ילדים. הילה הבת הצעירה התענינה ביחסי אנוש ולכן בחרה להתמחות בזה ולמדה פסיכולוגיה והיא מטפלת בילדים שזקוקים לסיוע פסיכולוגי. היא הכירה את בעלה באמצעות חברה משותפת והם התחתנו בשנת 2010 ובמהלך השנים נולדו שני ילדים: הבת הבכורה תמר, ששמה הוא חלק מתרבות יהודית וישראלית. איתי הבן הקטן ששמו נמצא בתנ"ך.

כל האחיות והנכדים נפגשים בבית סבתי וסבי לעתים קרובות מאוד בחגים וימי שישי ונהנים לשוחח, לשחק , להחליף חוויות ולהיות ביחד.

הזוית האישית

שיר וסרקרוג: נהנתי מאוד מהעלת הסיפור ומלשמוע פרטים חדשים על העבר של סבתי ומשפחתה. מאחלת לה בריאות טובה  והרבה שיתוף פעולה בהרבה נושאים.