מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור מיני רבים של עולי תימן

שושנה וניקול
סבתא ברוריה עם כלתה שושנה וביתה
סיפורה של סבתא ברוריה, חמותה של שושנה הדר, שעלתה מתימן

שמי שושנה הדר, ילידת הארץ בשנת 1943, בת להורים שהגיעו ממרכז תימן בשנת 1932 והתיישבו בעיר רחובות. ילדותי עברה באושר ושמחה עם חברים ומשחקים. את בעלי אביסער הכרתי בשנת 1959 ונישאנו בשנת 1962. נולדו לנו ארבעה ילדים.

בעלי שירת במלחמות ישראל: מלחמת קדש, מלחמת ששת הימים, יום כיפורים, מבצע ליטאני והשתחרר בעל כורחו. הוא המשיך והתנדב כנהג תובלה בשעת חירום. הוא עבד כמעריך מכס. אני עבדתי כגננת במשך 37 שנים.

סיפורה של סבתא ברוריה

בחרתי להעלות את סיפורה של חמותי הנערצת סבתא ברוריה, שיאפשר לקוראים הצצה קטנה לסיפור מיני רבים של עולי תימן.

תמונה 1
ציור של סבתא

תמונה 2

 

היהודים הגיעו לתימן, לגלות, לאחר חורבן בית המקדש הראשון. במאה שעברה, עם התעוררות התנועה הציונית, הגיעו שליחים לקהילות השונות בתימן והציעו ליהודים לעלות לארץ. בשנות השלושים  היהודים מתימן התחילו לעלות בדרכים שונות לארץ.

בכפר של סבתא ברוריה שבצפון תימן החלו יהודים להתארגן לעלייה. סבתא ברוריה הייתה אלמנה, מטופלת בארבעה ילדים קטנים, שלושה בנים ובת אחת,  ועוד שתי בנות נשואות. לא היו לה אמצעים ליציאה מתימן. יחד עם זאת היא הייתה החלטית לעלות כי אחרת המוסלמים היו מאסלמים את ילדיה לפי חוקי האסלם: "חוק הילדים היתומים מאב" אשר נלקחים לאיסלם,  כי נשים אינן עובדות ולא יכולות לפרנס את הילדים. הבנות הנשואות יצאו לדרך וסבתא ברוריה הצטרפה גם היא לשיירה.

תמונה 3

מאחר שלא היו לה אמצעים כספיים היא נאלצה לעצור בדרך בכפרים שונים ולחפש  עבודה בבתים שונים: טחינת קמח, אפייה,  בישול, חטיבת עצים. תמורת העבודה קיבלה לחם פירות וירקות –  צידה לדרך.

אחרי כל הפסקה כזאת, כאשר עברה שיירה אחרת של יהודים בכפר, היא הצטרפה אליה, וכך היא המשיכה בדרכה. וכך במשך שלוש שנים ולאורך כחמש מאות ק"מ, עד שהגיעה למחנה עולים שהוקם על ידי הסוכנות היהודית בעדן, שהייתה מושבה בריטית. שם פגשה את בנותיה. במחנה העלייה שהו אלפי תימנים מכל קצוות תימן.

 

בשנת 1947, בעקבות ההכרזה באום בכ"ט בנובמבר היו פרעות ביהודי עדן. כתוצאה מכך היה הסגר על המחנה, אין יוצא ואין בא. לפני ההסגר ניתן היה לצאת מהמחנה לכל עבודה מזדמנת בעיר. ההסגר גרם לקושי רב!

בארץ חלו חוקי "הספר הלבן" שהגבילו את מספר העולים לארץ. כל רישיונות העליה הופנו לניצולי שואה מאירופה. במחנה שהתה המשפחה  כשלוש שנים. במחנה אימצה סבתא ברוריה יתום שהועבר למשפחה אחת ולא היה לו טוב שם, לטענתו לא קיבל את מנת האוכל שלו. סבתא ברוריה הזמינה אותו לבוא אליה בכול עת ומנעה ממנו להעביר את מנת האוכל שלו למשפחה. שמו של היתום היה שלום, שמאוחר יותר עלה לארץ עם עליית הנוער, בארץ פגש את המשפחה ושמר על קשר הדוק מאוד!!!! הוא קרא לסבתא "אמא" וילדיו שנים רבות ידעו והבינו שסבתא ברוריה הייתה אמא שלו והילדים שלה אחים שלו.

בשנת 1949, לאחר קום המדינה, עלתה סבתא ברוריה עם ילדיה, בנותיה הנשואות וילדיהן, הבעלים נשארו במחנה בעדן. לאחר שבועיים עלו בטיסת גברים.

סבתא הגיעה עם בנותיה הנשואות למחנה עתלית. בעת שהותן במחנה – לפני הצטרפותם של הגברים, נלקחה נכדתה הקטנה של סבתא לבית התינוקות במחנה ולאחר יומיים נלקחה לבית החולים רמב"ם בחיפה. לאחר שביתת רעב של האם, אפשרו לה לראות את הילדה בבית החולים. הילדה הייתה בריאה לחלוטין. נאמר לאימא להגיע למחרת היום כדי לקבל את הילדה. כשהגיעה האם כבר לא הייתה הילדה. היא נדרשה לחזור למחנה בטענה שהילדה נפטרה. היא ביקשה לראות גופה וגורשה! כשהגיעו הגברים, ניסו לנחם את האם. הם נתנו אמון שלם במדינה ובמוסדותיה.

לאחר 16 שנים קיבלו צו גיוס לילדה. בוועדות החקירה השונות לא נמצא תיעוד על פטירת הילדה או קבורתה.

המשפחה שוכנה בכפר עקרון שהיה כפר נטוש, היום קריית עקרון.

כאשר התחתן הילד המאומץ שלום, הוא הגיע לקריית עקרון ושמר על קשר של בן עם סבתא וכאח לאחים והמשיך להיות בן בית.

סבתא ברוריה זכתה לראות בנישואי ילדיה ולראות נכדים ונינים. כולם העריצו את יכולתה לראות בכל דבר את החיובי שבו ולהתגבר על כל קושי. היא הרעיפה אהבה על כולם.

נפטרה בשיבה טובה בכ"ד בניסן תשמ"ד(1984).

תמונה 4

הזוית האישית

סבתא שושנה – חשוב היה לי שסיפורה המיוחד של חמותי יעלה על הכתב ויישמר כסיפור מלמד על התלאות והקשיים שהיו לדורות העלייה מתימן. הפרויקט של הקשר הרב דורי היה מוכר לי אך לא יצא לי להשתתף בו. כשאורנה פנתה אליי לצרף אותי לניקול שמאוד רצתה להשתתף בפרויקט, שיתפתי אותה בסיפור ואני מקווה שזה תרם לה ושזה פתח בפניה רצון לדעת ולחקור על סיפורים של משפחתה. אני תקווה שהיא תוכל ללמוד מהסיפור על: אחריות, יוזמה והתמודדות עם קשיים. נהניתי לעבוד עם ניקול שהיא ילדה נחמדה מאוד, רגועה ושלווה ובעיקר קשובה. יצרנו בינינו יחסי אמון ואני רוצה לאחל לה המון הצלחה ותעצומות נפש להתמודדות מול כל דבר בחיים.

הילדה ניקול – מאוד רציתי להשתתף בתוכנית הקשר הרב-דורי, אך לא היו לי סבא או סבתא שיוכלו להגיע למפגשים. אורנה דאגה לחבר ביני לבין שושנה שהייתה לי לסבתא מאמצת ועמה יצרתי קשר חם ואוהב.

מילון

מחנה בעדן
זהו מחנה מעבר של יהודים מתימן לישראל, שהוקם ע"י הסוכנות והג'ויינט, בהם היו שירותי רפואה, הוראה, תרבות ועוד.

מחנה עתלית
מחנה שבו רוכזו היהודים שהגיעו בעליות השונות. העולים שוכנו באוהלים ובצריפים עד שעברו ליישובי קבע.

ציטוטים

”היא הייתה החלטית לעלות כי אחרת היו מאסלמים את ילדיה לפי חוק הילדים היתומים מאב “

הקשר הרב דורי