מאגר סיפורי מורשת

שמי אלכסנדר, נולדתי בשנת 1948 שהיא גם שנת הקמת המדינה. כשנולדתי אבא שלי הביא מישהו שיעשה לי את ברית המילה והתברר שהוא לא היה כל-כך מקצועי, הוא גרם לי לדימום קשה והייתי ממש בסכנת חיים. ברגע האחרון הצילו אותי וכמעט לא היה מישהו שיספר את הסיפור הזה.

בגיל שנה עליתי לארץ מצ'כיה והתברר לי לאחר מכן כי חברי הטוב עד היום, דני גליק, עלה באותה אנייה הנקראת "עצמאות". כשהגענו לארץ שיכנו אותנו במעברה שבה היו תנאים קשים, התקופה נקראה תקופת הצנע מהמילה צניעות. המצרכים ניתנו לפי פתקים ולא היה ניתן לקנות באופן חופשי מצרכים, גם להשיג עבודה היה קשה. עם הזמן השתפרו התנאים ועברנו לגור במבנה ביהוד.

הוריי עליזה ושמואל ברקוביץ' ז"ל היו ניצולי שואה ממחנה ההשמדה אושוויץ. דבר שגרם לאימא בעיקר להיות אישה דאגנית מאוד והפחד שמא יקרה לי משהו היה חזק ממנה. לדוגמה: כשהכיתה שלי יצאה לטיול שנתי החרדה שמא יקרה לי משהו הביא אותה לבקש ממני לוותר על היציאה לטיול, למרות שידעה שזה לא הוגן כלפי. הוריי היו אנשים מאוד צנועים והסתפקו במועט, מעולם לא היו חייבים לאיש דבר וחיו על פי יכולותיהם. הם הנחילו את אורח חייהם לילדיהם ולנכדם. גדלתי בבית חרדי מבחינה דתית עם כל המשתמע מכך. עם גיוסי לצבא שיניתי את השקפותיי ויצאתי לתרבות רעה מבחינתם, והיה להם מאוד קשה לקבל את זה. לאחר שנישאתי והם ראו כמה הנכדים נחמדים ואוהבים, והם השלימו עם דרכי בחיים.

במהלך שירותי הצבאי שירתי בחטיבת הצנחנים, שירות שהיה מאתגר מאוד וכרוך בסכנות רבות כגון ישיבה על תעלת סואץ והיות חשוף להפגזות יום יומיות, השתתפתי במלחמות ישראל כגון: מלחמת ההתשה, מלחמת יום כיפור, מלחמת לבנון הראשונה ושירות קבוע במילואים עד גיל 45. כל הסכנות שהייתי כרוך בהן הביאו אותי למחשבה על חשיבות החיים והערכה  לדברים הטובים בחיים. במהלך שירותי הצבאי השתתפתי במקרה בחידון ארצי על ידע כללי בספורט עולמי, וזכיתי במקום ראשון. כפרס קיבלתי שבוע נופש בבית החייל בנתניה, אך המפקד הישיר שלי אמר שהאימונים חשובים יותר ולא נתן לי ללכת. בשנת 1976 נישאתי לרות ונולדו לנו שתי בנות: שירה וגילי ברקוביץ' שלאורך השנים הביאו לנו הרבה נחת ואושר. באסיפות הורים קיבלנו רק תשבחות ודברי הלל. לפרנסתי עבדתי כמנהל חשבונות בבית ספר אזורי עד יציאתי לפנסיה.

כיום, לאחר שהוריי הלכו לעולמם, אני זוכה להנות משני בנותיי, חתניי ונכדיי המקסימים. אנו נפגשים אחת לשבוע בביתנו וכך נשמר הקשר מעבר לתקשורת היומית בטלפון. המסר מהסיפור הוא שאדם צריך להיות צנוע ונחמד לסביבתו בשביל להצליח בחיים.

הזוית האישית

הנכד יהלי: אני למדתי הרבה דברים על סבא ועל ההורים שלו, על המוטו שלו בחיים ובעיקר על החיים שלו.

סבא אלכס: אני למדתי שחשוב לשמר על קשר, להתעניין ולהשקיע בקשר.