מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור כיבוש הרמה

תעודת ההוקרה שקיבל אליעזר מהמשטרה
אליעזר בילדותו ברומניה.
הסיפור הבא מתאר את רגעיו של אליעזר בילדותו, בתקופת הצבא, בהגעה לקצרין ובעיקר בכיבוש רמת הגולן

נולדתי בשנת 1948, ברומניה ועליתי לארץ בשנת 1960.

הדבר שמאוד השפיע עליי בהיותי בן 5 היה ביום סגרירי באמצע דצמבר, שנת 1953, כאשר אבי שהיה מביא לסבתא שלי בכל בוקר חלב טרי והיה רוכב על האופנוע, נשק לי בלחי ומאז לא ראיתי אותו יותר. הוא נהרג באותו בוקר בתאונת אופנוע.

אבי היה עובד משאית, בקופרטיב  והיה שמה גם טרקטור. הוא היה מגיע עם הטרקטור, מושיב אותי על מושב הנהג והיה מפעיל את הדוושות והייתי נוהג על הטרקטור לבדי כשאבי עומד לידי, כמובן כל השכונה הייתה מקנאה בי. לאחר מות אבי, הדמות ששימש לי כאב זה היה אח של אמי, שמקצועו היה מכונאי ולמעשה גדלתי תחת חסותו, עד גיל מבוגר.

שנת 1966- אני מתגייס לצבא, לחטיבת גולני, כמובן שהיה קשה לאמי כיוון שהייתה אמורה לחתום שהיא מוכנה שאני אשרת בחיל קרבי. הימים והשבועות הראשונים היו קשים מאוד, ללא חופשות, מאמץ פיזי רב והתחככות עם חברים שבאו מכל גווני הקשת בישראל. אז גם נוצרו החברויות הראשונות האמתיות, בזמן המסעות בעיקר ובהמשך. במצבים קשים, עזרנו אחד לשני, בגמר הטירונות, שנמשך שישה חודשיים, נשלחתי לקורס מ"כים בג'וערה. בסיום קורס המ"כים חזרתי לגדוד "שי" שהוא גדוד 13, וקיבלתי כיתה בפלוגה ב'.

בהמשך תפסנו קו לאורך הרמה עם הרבה מארבים וכמובן גם אימונים, אז למדתי להכיר את קו העמדות של הסורים עם כל השמות שעד היום אני זוכר אותם ואף פוקד אותם במסעותיי עם האופניים מידי שבת.

הגיע זמן מלחמת ששת הימים, כל החטיבה התכנסה במטעים של עמיעד. עשינו אימונים כל פלוגה, מחלקה וכיתה קיבלה משימה והתאמנה לקראתה. אני צותתי לחוליית בונגלור (צינור שמתארך עם עוד צינור ועוד.. המכיל חומר נפץ  שנועד לפוצץ את שורת הגדרות שהיו מקיפות את המוצבים הסוריים) המטרה של החוליה שלי עם המפקד המהולל באותם ימים, רפי מצפון אוכל הצפרדעים, המטרה שלנו הייתה לכבוש בבוא הזמן את תל פאחר בלילה.

הקרב על תל פאחר

כל יום בין החמישי לתשיעי ביוני, היינו עולים על הכלים מגיעים עד קיבוץ הגושרים חוטפים הפגזה מהסוריים, חוזרים בחזרה לעמיעד, וכך נעשה עד אותו יום שישי, תשיעי ליוני, כשניתנה הפקודה לחטיבת גולני לכבוש את רמת הגולן. מפקד החטיבה, משום מה החליט שגדוד 12 בפיקודו של מוסה קליין יכבוש באור יום את תל פאחר. אכן כשהגענו לגבעת האם כבר ראינו את הגדוד ששט קדימה לכיוון תל פאחר. הקרב ידוע, קרב קשה ועקב טעות בניווט הכוחות התגלו ולכן גברו האבדות. אנחנו, הגדוד שלי, התחיל לעלות אחרי גדוד 12, כשעברנו אחריהם וראינו מחזות של זחל"מים (כלי נושא חיילים) שרופים וגופות חיילים פזורים על פני השטח, נודע לי יותר מאוחר שבין אותם חללים, היו חברים שלי, מקורס מ"כים.

לימים, בהיותי כבר מילואימניק ובמלחמת יום הכיפורים ועד היום שימש אחד המ"מים בפלוגת הסיור שלי, אחד הגיבורים של מלחמת ששת הימים וכיבוש תל פאחר, שקוראים לו דני ביזר, הוא הסתיר זאת מכל החברים שלנו במילואים ובמלחמה ורק לאחרונה עקב פרסומים במדיה גילינו את גבורתו וסיפורו בכיבוש תל פאחר.

לקראת הערב, הגדוד שלי המשיך לכיוון הבניאס, בעוברנו דרך הפטרולים, ראינו שורה שלמה של שבויים סוריים בגופיה ותחתונים ורס"ר הגדוד עם מקל ביד עובר משבוי לשבוי מניף את המקל ומכה אותו בזמן שהוא צועק את שמות החללים בצורה הזו: "זה בשביל קימלמן וזה בשביל מוסה" ועוד שמות.

למחרת בבוקר, אחרי כיבוש הכנסייה בבניאס התארגנו לעלות לכיוון קונטרה בהגיענו למפקדה הסורית לפני העיר קונטרה ניתנה לי הוראה לעלות עם ג'יפ לתל אבו נידע (תל אביטל). הייתי הראשון שהגיע לתל אביטל לערוך תצפיות וכיוון שהיה כבר די שקט ולא היה הרבה אוכל, רצנו אחרי תרנגולות, תפסנו אותם ובישלנו אותם. כעבור מספר ימים הגדוד התמקם במחנה "חומה" של היום וחיילי פלוגה ד' הטירונים החלו אוספים מהבונקרים המפוזרים, תחמושת וציוד נוסף.

באחת מהגיחות ליד בית המכס העליון, כיתה שלמה (11 חיילים) נכנסו לאחד הבונקרים, שהיה ממולכד, הבונקר התפוצץ ו – 11 חיילים אלמוניים נהרגו ולא פורסם על כך עד לפני כשנתיים כאשר החלו להקים את כפר הנופש בבית המכס העליון וגם תוקם שמה האנדרטה לזכרם.

אחרי מלחמת יום כיפור, באחת האזכרות לנופלים וכיבוש הרמה, החלטנו, אני ומשפחתי שאנחנו עוברים לקצרין. כאשר עברנו לקצרין, וסקרנותי גרמה לכך שאני אגלה כל פינה ופינה ברמת הגולן על אופניים (עד היום) לא העזתי להתקרב לתל פאחר. רק כעבור 30 שנה מאז הקרב עקוב הדם העזתי להיכנס למתחם ומאז כל הזדמנות אני מבקר שמה ואף מספר על כך למעוניינים.

בקצרין, התנדבתי ליחידת ימע"ר במשטרה שבו שימשתי גם כמפקד היחידה במשך כ-15 שנה . ימע"ר – "יחידה למניעת עבריינות". עבודה זו היא בהתנדבות. עבודתנו הייתה בכפוף עם הבלשים ורכזי המודיעין של תחנת גולן. מירב התפקידים שביצעתי היו בעת הקיץ, בחופי הכנרת, כאשר עסקנו יותר במניעת שימוש בסמים, תפיסת סמים, מניעת קטטות וכו'. כמו כן, היינו פעילים בתפיסת גונבי בקר ורדיפה אחריהם.

יום אחד, קיבלנו הודעה על רכב שמסיע בו 5 עגלים. כל תחנת גולן התפרסה ועמדנו לתפוס את הרכב, כנראה שהנהג היה מאומן היטב ועבר את כל המחסומים שהציבו הניידות ברחבי הגולן ולא הצליחו לתפוס אותו. באיזשהו שלב הוחלט להניח דוקרנים לרוחב הכביש באזור צומת דליות.

לאחר מרדף של חצי לילה כשהמכונית עם העגלים היתלה בנו ראינו אותו מתקרב לאזור הדוקרנים. הוא הצליח לעבור את הדוקרנים במהירות גבוהה תוך כדי שדוקרן אחד עף על פניו של קצין מג"ב שנפצע אנושות. המכונית נעצרה כעבור כ-100 מטרים, רצנו לשם והצלחנו לתפוס את הגנבים (2 גנבים) וכן ספרנו חמישה עגלים בתוך מכונית מזדה.

הזוית האישית

היה לנו כיף גדול לספר ולתעד את הסיפור ואת הרגעים החשובים של אליעזר אנו מאחלים אחד לשניה הרבה בהצלחה בהמשך.

מילון

היתלה
הטעה בצחוק, שיחק

ציטוטים

” היינו עולים על הכלים מגיעים עד קיבוץ הגושרים חוטפים הפגזה מהסוריים , חוזרים בחזרה לעמיעד“

הקשר הרב דורי