מאגר סיפורי מורשת

שמי משה סובה, נולדתי בבית חולים רמב"ם בחיפה ב- 1950 להורי זאב ורות ואח לאירית.

גרנו ברחוב הירדן בשכונת חליסה שבחיפה, בדירת קרקע. אני ואחותי ישנו בחדר אחד וההורים בסלון.

בתקופת בית הספר היסודי,למדתי בבית ספר "קישון". בילדותי, שיחקנו הרבה ברחובות משחקי קלאס, חבל, בלורות (גולות), מחבואים, תופסת, ומשחקים שהיום כבר כמעט לא משחקים. אני זוכר שלקראת החשיכה, תמיד ההורים שלי היו מחפשים אותי, וקוראים לי לשוב הביתה לארוחת ערב. היה לנו כלב זאב שקראו לו דובי, ועד היום אני זוכר איך שהיה רודף אחרי מוכר הקרח. לא היה מקרר חשמלי והקירור היה עם בלוקים של קרח. כמובן גם לא היה טלפון, וחלב הגיע מהחלבן, שמדי יום היה שם בקבוק חלב ליד דלת הבית. הבילוי עם ההורים והמשפחה וגם עם השכנים היו בארוחת ערב, ועד היום אני זוכר שהמעדן שאהבתי היה טוסט שרוף, שעליו מרחתי שום. כמובן הייתה גם תקופת הצנע שבה חיינו בצמצום.

נהגתי ללכת  למשחקי כדורגל של מכבי חיפה, יחד עם אבי שהיה קצין משטרה, ולעיתים הייתי מתלווה אליו למשטרה. לאחר סיום בית הספר היסודי, בגיל 14, הלכתי לבית ספר מקצועי ששמו בסמ"ת. שם למדתי 4 שנים במגמת מכונות. בגיל 18 התגייסתי לצבא. עם השחרור מהצבא עבדתי במספנות ישראל ובבאולינג חיפה. בעקבות פגישה עם חברים מבסמ"ת שהתחילו ללמוד בטכניון, החלטתי להמשיך ללמוד. אחרי 4 שנים של לימודי הנדסה בטכניון, התחלתי לעבוד ברפא"ל כמהנדס מכונות. עבדתי ברפא"ל כ- 40 שנה עד שפרשתי לגמלאות ב- 2016. כיום אני גמלאי ומתנדב פעמיים בשבוע ברפא"ל. כיום יש לי 3 ילדים ושבעה נכדים ועוד אחד בדרך. לפני יום הכיפורים האחרון (2019) נולד לי נכד נוסף, לבתי הדס. והברית הייתה ביום כיפור. מאחר והדס גרה בפתח תקווה, ואנחנו בקריית ביאליק שכרנו דירה ביום הכיפורים ליד ביתה של בתי הדס כך שנוכל להגיע לברית ואוכל להיות הסנדק בברית.

כיום אני גר היום בקריית ביאליק.  התחביב העיקרי שלי כבר מספר שנים, הוא רכיבה בשטח עם אופני הרים, ומדי פעם אני גם מוביל רכיבות בשטח.

הזוית האישית

סבא: שמחתי מאוד להיפגש עם מעיין בכתתה מדי שבועיים, ולספר על עברי. זכיתי להכיר את מעיין האהובה יותר טוב.

מעין: מאד נהניתי לשוחח ולהכיר את סבא.