מאגר סיפורי מורשת

אני סבא של ניתאי, למעשה לא הייתה לי ילדות. אני נולדתי עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1940 בסרביה שברוסיה בעיירה בשם חוטין.

כשפרצה המלחמה הרוסים אספו את כל היהודים, וביניהם היה גם אבא שלי, הם הקימו מחנות עבודה ושלחו אותם לסיביר לעבודות ביצורים. הוא היה בסיביר במשך כל המלחמה שנמשכה כחמש שנים. כשהגרמנים הגיעו לסרביה הם אספו את כל היהודים והעבירו אותם בשיירות למחנה ריכוז בשם טרסניסטריה.

בדרך סבתא שלי נפלה לתעלה והגרמנים והשומרים האוקראינים לא אפשרו לאמא שלי לגשת אליה. כך שאמי נאלצה להשאיר אותה לטרף חיות הבר.

עם סיום המלחמה לאחר כחמש שנים שהיה בסיביר, אבא שלי חזר בשם חאצק (הוא נחשב עד יום מותו כעריק הצבא האדום) עם קום לעיירה (חוטין) וגילה שכל האחים והאחיות שלו נרצחו בידי הגרמנים. הוא ראה את החורבן, והחליט לא לחזור לצבא האדום (הרוסי) ולקח אותנו (אמא,אחי ואני) וברחנו לטרנסלבניה לעיירה המדינה עלינו לארץ ישראל והגענו לחלסה (לאחר מכן החליפו לה את השם לקריית יוסף, ואחר כך לקריית שמונה) גרנו באוהלים במשך כשלושה חודשים, ואחר כך העבירו אותנו לצריף מפח. כשגרנו באוהלים ובצריפים, השירותים,התקלחות והמקלחות היו בחוץ. וזה סיפור "ילדותי"

הורי לפני המלחמה