מאגר סיפורי מורשת

היינו במשפחה אבא ואמא, ארבעה אחים (שלושה אחים נולדו אחר כך) וסבא וסבתא. גרנו בשכונת התקווה בתל אביב, בתקופת הצנע. אני זוכרת שהיו תלושים, ובזה היינו קונים מצרכים. כל אחד קיבל תלושים לפי האנשים שחיו בביתו. אני זוכרת בבירור שלא היו לנו ביצים. היינו מערבבים אבקת ביצים עם מים וככה עשינו חביתה, למשל.

לפני שפרצה מלחמת השחרור, האנגלים שלטו בארץ. הם באו לעשות חיפוש בבתים, כי הם חשבו שיש לנו רובים, ועצרו את אבא שלי ואת דודה שלי וקשרו אותם בפרדס. לקראת הערב שחררו אותם.

כשהם היו צריכים לעזוב, הם עשו יום אחד שבו כולם השתכרו. אמי הלכה למאפייה לקנות לחם והתעכבה בדרך. כל כך דאגנו לה שלא באה. כשהיא חזרה הביתה, היא הייתה מלאה בדם. מסתבר, שהאנגלים השיכורים זרקו עליה בקבוקי שתייה ופצעו אותה בראשה.

בכפר שלם היו גרים ערבים והם היו באים תמיד למכור בשוק. אני זוכרת שהייתה אישה ערבייה שהייתה יושבת על הרצפה ומוכרת פולים. היחסים ביננו היו בסדר ולא הייתה שנאה.

כשהייתי בת 5 פרצה מלחמת השחרור. בשעות הלילה היינו בבית כולנו, ואמא שלי שהייתה תופרת במקצועה, תפרה בגדים לכל תושבי השכונה. פתאום אנחנו שומעים צעקות מהשכנים: "לברוח! לברוח! הערבים באים להרוג אותנו!" מרוב הבהלה, התפצלנו. אני ואחותי הגדולה ברחנו עם אבא שלי, ואמא שלי עם שאר האחים ועם סבא וסבתא.

עזבנו את הכל, את האורות דלוקים, ואפילו לא הספקנו לשים נעליים. אנשי הלח"י אמרו לנו לברוח ולהסתתר במקום מוגן. אנחנו היינו קרובים מאוד לכפר שלם, אז ברחנו לבית רחוק יותר. הבית המוגן היה בשכונת מכבי, ושם הלח"י שמר עלינו.

נשארנו שם עד למחרת בבוקר, ואז נסענו לתל אביב למרכז בעלי מלאכה, כי שם היה יותר מוגן מהבית בשכונת מכבי. אני זוכרת שקנינו נעליים, כי היינו יחפים.

התחלנו לחפש את שאר בני המשפחה, ומצאנו אותם ועברנו לגור עם משפחתנו שגרה בנתניה. נשארנו שם כמה חודשים, וחזרנו בחזרה הביתה. באותה תקופה, בן דוד של אמא שלי, היה חבר בתנועת לח"י. הם היו צועדים ברחוב הראשי בשכונה, וכולנו היינו מוחאים להם כפיים. כשפרצה המלחמה, הוא נשלח לקיבוץ נגבה, ושם הוא נפצע מפיצוץ רימון. הוא נשלח לבית חולים, וטופל על ידי אחות. בבית החולים נאלצו לקטוע את הרגל שלו. עם האחות שטיפלה בו הוא התחתן מאוחר יותר. לבת שנולדה להם, הוא קרא נגבה, על שם הקיבוץ שבו נפצע.

כשהכריזו על הקמת המדינה, בסוף המלחמה, כולנו נסענו לתל אביב לרחוב המלך ג'ורג', לכיכר מגן דוד, וכולנו צהלנו ושמחנו למרות כל הקשיים שהיו לנו.

הזוית האישית

סבתא מרים: מאוד נהנתי לפגוש את הנכד שלי במפגשים והתרשמתי מאוד מהאווירה הנעימה. נהנתי לשמוע רשמים של אנשים אחרים שהשתתפו בתכנית, מארצות שונות.

עילי: היה לי מאוד כיף עם סבתא ולמדתי הרבה על הילדות שלה ועל העבר של משפחתה.

 במפגש תכנית הקשר הרב דורי עם רוני דיין, מנהל אגף טכנולוגיות המידע ממשרד החינוך