מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור ילדותי והעלייה לארץ ישראל

בזמן שסתיו הייתה בת 7.
התמונה הייתה במרוקו בעיר מקנס.
העלייה ממרוקו והחיים עד היום

נולדתי בעיר מקנס במרוקו ב- 12.01.1953 לאבי שרלו ואימי דודי, לאחר עלייתנו ארצה שינו שמם לשלום ודורית. אני נקראתי יעקב ע"ש אחיו של אבי שנהרג במלחמת השחרור.

אבי, שלום נולד בשנת 1925, במרוקו בעיר בשם מקנס, הוריו היו דוד ורובידה. אבי היה נוסע לצרפת כדי למכור סוסים, ובנוסף עבד בקצביה. כשהגיע לארץ עבד במפעל טקסטיל סיבי דימונה עד שיצא לפנסיה.

אימי דורית ז"ל  נולדה בשנת 1929 במרוקו בעיר מקנס, הוריה היו  מכלוף וסוליקה. אביה נפטר בגיל 13 והיא הייתה צריכה לדאוג לפרנסת המשפחה. אימי נפטרה בשנת 2000 וכל שנה אנחנו עולים לקבר לזכרה. יש לי שני אחים צעירים ממני: ענת ומיכאל.  ענת נולדה בשנת 1959 ומיכאל ב- 1956.

הורי גדלו במרוקו בעיר מקנס. בשנת 1947 אח של אבא שלי זאבי יעקב (שאני קרוי על שמו), בגיל 19 שמע על המלחמה בארץ ישראל, והחליט לעלות בעזרת עלית נוער לא"י לעזור במלחמה. הוא סיפר רק לאבא שלי שהיה הבכור והשביע אותו לא לספר להוריו ולאחים האחרים. הוא הרשה לו לספר רק אחרי יציאתו.

אחרי מלחמת השחרור ב- 1948, סבי וסבתי החליטו לעלות לא"י עם שני האחים של אבי. אבי שהיה נשוי, נשאר במרוקו.

במלחמה שהייתה באחד הקרבות ברמת רחל בירושלים דודי (אח של אבא) נהרג. בתקופה זו אבי החליט עדיין לא לעלות לארץ.

תמונה 1
תמונה 2

 

החיים במרוקו – הוריי עבדו קשה (וסבי וסבתי כבר עלו לארץ) לכן הייתה לנו אופר בבית שגידלה אותנו. למדתי לקרא עברית בבית הספר תלמוד תורה, הייתי בשכונה עם רוב בני דודים.

בשנת 1962 אבי ואימי החליטו לעלות לארץ. בדרך לארץ עצרנו במרסי שבצרפת. היה מחנה שנקרא קאן דארנס. אבי החליט להתעכב שם לתקופה קצרה ורק אחר כך עלינו לא"י. עלינו  באונייה שנקראה ע"ש  תיאודור הרצל.

בפברואר 1962 בשיא החורף, הגיעה האונייה שלנו לנמל חיפה.

לאחר הרישום בתור עולים חדשים בארץ הובילו אותנו במשאית עד דימונה. אנחנו רצינו להגיע לדימונה כי סבא וסבתא שלי גרו בדימונה, אבל היינו היחידים כל שאר העולים רצו לגור בערים הראשיות אז אמרו להם שדימונה זה קרוב לתל אביב.

הגענו באמצע הלילה בשיא החורף לבניין ללא דלתות חלונות מים וחשמל ואמרו פה אתם צריכים לגור. המזל שלנו היה לאן ללכת,  כי סבא וסבתא שלי כבר גרו בדימונה, והיה להם בית קטן. גרנו בצפיפות במשך כשלושה חודשים עד שהבנייה של ביתנו הסתיימה. שאר העולים שהגיעו איתנו נאלצו לגור בלי תנאים נורמלים.

הגעתי לכיתה ג' ידעתי לקרוא עברית, מכיוון שלימדו אותנו לקרוא בתורה, אבל לא הבנתי ולא ידעתי לדבר ומה פרוש המילים. היינו קבוצה של כמה ילדי עולים פתחו עבורנו כיתה מיוחדת כדי ללמד אותנו לקרוא ולכתוב בעברית. ולאחר שלושה חודשים החזירו אותנו לכיתה עם שאר הילדים. בבית הספר לא היו מספיק כיתות לימוד, ולכן העבירו אותנו לבית ספר חדש שבו הכיתות היו צריפים מפח.

התחלתי את התיכון, בתיכון ע"ש ליימן בדימונה, ואחרי שנתיים נרשמתי לטכני של חיל האוויר שם למדתי מכונאות מטוסים ולאחר כשנה וחצי התגייסתי לצה"ל. הגעתי לבסיס חצרים למוסך פוגות, שירתתי שש וחצי שנים בחצרים, מתוכן קבע שלוש וחצי שנים. כבר בגיל 16 הכרתי את אישתי אריאלה, והתחלנו לצאת יחד.

נשארתי תקופה נוספת בקבע על מנת לקבל מענק וספה, בזכות המענק שבזמנו היה סכום כסף מכובד, החלטנו אני וסבתא להתחתן. ב1974 התחתנו, את ה חתונה ערכנו באולמי יהלום בבאר שבע. בזמנו שירתתי בקבע ולכן חיתן אותנו רב צבאי.

הייתה חתונה שמחה ויפה בזכות כל המשפחה והחברים מהצבא שהגיעו ועשו שמח.

בשנת 1975 נולדה ביתנו הבכורה ענבל (אמא של סתיו), ובשנת 1981 נולד בננו אסף. היום אני כבר סבא ל-3 נכדים מקסימים: נדב, רועי וסתיו.

תמונה 3

הזוית האישית

סבא יעקב: למדתי מסתיו שהיא ילדה חרוצה, מדהימה, אוהבת ללמוד והייתה קשובה לכל סיפוריי. בנוסף למדתי להכין מצגת.

הנכדה סתיו: למדתי מסבא על העבר של משפחתו, הכרתי דרך הסיפור בני משפחה נוספים. והכי נהניתי מביקוריו של סבא יעקב בבית הספר בימי שישי.

מילון

אופר
מטפלת בילדים

ציטוטים

”"עלינו באוניה ע"ש תיאודור הרצל".“

הקשר הרב דורי