מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור ילדותי בוילנה והעלייה לישראל

ליאור ויעל
יעל בילדותה
את שמי שינו מ"אינה" ל"יעל"

שמי יעל ונולדתי בוילנה שברוסיה. גדלתי למשפחה בת 5 נפשות, אני האמצעית בין הבנות. אימי הייתה עקרת בית, ואבי היה חרט עץ.

זוכרת אני את המשחקים עם אחיותיי ששיחקנו במורה וגננת. את ילדותי בוילנה זוכרת אני את גן הילדים, שכולנו לבשנו סינרים, המשמעת הייתה קשוחה מאוד. זוכרת אני את ילדותי בימים הקרים, היינו מבלים את הימים המושלגים במזחלות. על ההר בו החלקנו במזחלות היו הרבה עצי דובדבן, הבנות היו מתקשטות בדובדבנים על האוזן (עגילים).

בבתים אז לא היו מים זורמים, בערבים אמא קילחה אותנו בגיגיות, ופעם בשבוע היו לוקחים אותנו לבית מרחץ למקלחת רצינית.
 
תמונה 1 
העלייה לישראל
בגיל 6 החליטו הוריי על עלייה לארץ ישראל. בהיותי בת 6 כבר הרגשתי את האנטישמיות כלפי היהודים, הילדים קראו לנו בשמות גנאי כמו "יהודייה מסריחה".
 
בשנת 1957 נפתחו שערי הברזל ואז עלינו ארצה דרך פולין. בפולין שהיינו כשלושה חודשים ואז עלינו ארצה דרך הים באנייה "תיאודור הרצל".
כשהגענו לארץ קלטה אותנו משפחה בחיפה שעזרה להורי בניירת. את שמי שינו מאינה ליעל וגם לאחיותיי שינו את השמות. כעבור שבוע אספו אותנו מהסוכנות היהודית ועברנו להרצליה, שם קבלנו צריף בן שלושה חדרים ומטבחון.
 
הילדים בשכונה קבלו אותנו בסבר פנים יפות, שיתפו אותנו במשחקי רחוב כמו: חמש אבנים, שלוש מקלות, ועוד משחקים שלא ידענו. כמובן לא הכל היה חלק, הילדים היו צוחקים עלינו על צורת הלבוש השונה שלנו, במבטא הרוסי שלנו. ההורים שלנו יצאו לחפש מקורות הכנסה ואנחנו הבנות שמרנו על עצמינו, האחריות הגדולה נפלה על אחותי הגדולה.
 
תמונה 2
 
 
העשרה
הקהילה היהודית בוילנה, אתר בית התפוצות
"ב-1901 היו בווילנה כ-76,000 יהודים שהוו כ-50 אחוזים מהאוכלוסייה. וילנה היתה מרכז ספרות ועיתונות ביידיש ועברית, כולל ספרות חרדית ביידיש. בין המפרסמים בעיתוני העיר היו הוגה הדעות הלל צייטלין והסופרים יצחק דב ברקוביץ ודוד פרישמן. היומון "הזמן" והירחון באותו השם היוו במה לפרסומיהם של שלום רבינוביץ (שלום עליכם), זלמן שניאור וסופרים אחרים".
 
תשע"ו

מילון

הסוכנות היהודית
מערך השליחות של הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית שם לעצמו למטרה לפעול לחיזוק הקשר בין ישראל לקהילות יהודיות בתפוצות.

קהילת יהודי וילנה
ב-1901 היו בווילנה כ-76,000 יהודים שהוו כ-50 אחוזים מהאוכלוסייה. וילנה היתה מרכז ספרות ועיתונות ביידיש ועברית, כולל ספרות חרדית ביידיש. בין המפרסמים בעיתוני העיר היו הוגה הדעות הלל צייטלין והסופרים יצחק דב ברקוביץ ודוד פרישמן. היומון "הזמן" והירחון באותו השם היוו במה לפרסומיהם של שלום רבינוביץ (שלום עליכם), זלמן שניאור וסופרים אחרים

ציטוטים

”נפתחו שערי הברזל“

הקשר הרב דורי