מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור ילדותו ובגרותו של סבא חיים בהונגריה ובישראל

סבא חיים ורועי
הוצאת היהודים בסוף 1944 מבית הזכוכית
סיפור ילדותו של סבא חיים

סיפור ילדותו ובגרותו  של סבא חיים בהונגריה ובישראל

נולדתי באוגוסט 1936, כאשר באירופה נשבו כבר רוחות המלחמה. כבר נחקקו חוקים נגד היהודים והיו התפרצויות אנטישמיות ברחבי אירופה. מאז שאני זוכר את עצמי נושא השיחה היה החשש מפני העתיד. בתקופה הזאת גבולות המדינות היו סגורות וקשה היה עד בלתי אפשרי לעבור ממדינה למדינה. חוץ מזה אף מדינה לא הייתה מעוניינת לקבל יהודים לשטחה.

גדלתי בבית של המעמד הבינוני הגבוה שלא היה בו כל מחסור. אך תמיד היה החשש :מה יילד יום. בגיל ארבע הלכתי "לחדר" כמקובל בקהילה האורתודוקסית. בגיל שש התחלתי ללכת לבית הספר האורתודוקסי.

בשנת 1943 התחילו הפצצות כבדות של בעלות הברית הן ביום והן בלילה ההפצצות שיבשו את אורך החיים התקין. 19/3/1944 עם כיבוש הונגריה על ידי הגרמנים החיים השתנו ללא הכר. האמונה הרווחת עד עכשיו כי יהדות הונגריה תעבור את השואה בשלום התרסקה. גם הרבי מבעלז שהצליח לברוח מהמחנות והסתתר בבודפשט הכריז על כך בנאום הפרידה שלו בבית הכנסת האורתודוקסי.

תנאי חיינו נהיו עוד יותר קשים והיינו בבריחה מתמדת. באמצע נובמבר 1944, כאשר ניסינו לשנות כתובת, עצרה אותנו המשטרה ההונגרית באשמת קומוניזם, אך מהר מאוד מצאו את הניירות המזויפים שהיו ברשותנו. נוסף לזה היה ברשותנו מנות ברזל שכללו שוקולד (אנרגיה) ושום (ויטמינים). השום קשר אותנו ישירות ליהודי פולין שדינם מוות מידי. ההונגרים קשרו קשר ישיר בין שום לבין יהודי פולין.

לאחר חקירה של שלושה ימים במשטרה ההונגרית ביקשו שאוריד את מכנסי ואז גילו שאני יהודי. היות והייתי ילד קטן העבירו אותי עם אמי לבית מעצר. אימא שלי יצרה מבית המעצר קשר עם המחתרת הציונית בבית הזכוכית. חברי המחתרת הצליחה להעביר אותי לשם. בבית הזכוכית שהיתי עד לשחרור בודפשט בתאריך 18/01/1945. מיד לאחר השחרור הגיעו אלי הורי, דודתי וסבא והוחלט שלאור תנאי החיים הבלתי אפשריים בבודפשט אנו עוברים לדברצן עיר שבו נמצא הבית המשפחתי.

יצאנו למסע רגלי של 40 ק"מ מזרחה עד לנקודה שבו היו כבר רכבות משא. הדרך הייתה קשה בקור עז ובשלג עמוק. את מזונותינו אספתי ממחנות הצבא האדום. החיילים  התייחסו מאוד יפה לילדים ולזקנים. לאחר ארבע חודשים חזרנו לבודפשט וגרנו  שם עד שעזבנו  את הונגריה. בחודש מאי 1949 החליטו השלטונות הקומוניסטיים לאסור כל פעילות ציונית וסגרו את כל בתי הספר היהודיים בהונגריה. אני הייתי חבר בתנועת בני עקיבא. עקב האיסור קיבלנו הנחיה לעבור לתנועת הנוער של אגודת ישראל שפעילותה הייתה מותרת בגלל היותה אנטי ציונית.

 העלייה לישראל

עזבתי את הונגריה עם תנועת 'הבריחה'. אחרי שתי לילות  הצלחנו לעבור לצ'כוסלובקיה והגענו לברטיסלבה לבית מחסה שהסוכנות היהודית הפעילה ושם שהיתי עד תחילת אוגוסט 1949 ועד עלייתי לישראל. בתחילת אוגוסט 1949 התארגן טרנספורט של כמה אלפי יהודים הונגריים מברטיסלבה להמשך הנסיעה לארץ דרך איטליה ונפולי. האנייה היגיעה לנמל חיפה ב 11/08/49.  בתאריך 13/08/1949 הייתי בן שלוש עשרה (בר מצווה). כמובן שלא היתה כל חגיגת בר מצווה בשער העליה בחיפה. בתחילת ספטמבר הגענו לירושלים ומיד התחלתי ללמוד בבית הספר תוך התמודדות עם  השפה העברית הלא מוכרת קליטה חברתית, והתגברות על מבטא חריג.

הזוית האישית

סבא חיים: "תכנית הקשר הרב דורי, החזירה אותי לתקופת ילדותי. רועי , נכדי, למד הרבה דברים חדשים על חיי".

רועי: "למדתי המון מסיפור ילדותו של סבא ועל כל מה שקרה לו, מבחינתי זו הייתה חוויה מיוחדת במינה, שלא הייתה מתאפשרת לי בשום תכנית אחרת ועל כך תודה!

מילון

בית הזכוכית
היה שייך למשפחה יהודית,משפחת וייסהם תרמו את הבניין לקונסוליה השויצרית על מנת שיוכלו להציל יהודים

ציטוטים

”בית הזכוכית היה מקום מקלט ליהודים הנרדפים בבודפשט“

הקשר הרב דורי