מאגר סיפורי מורשת

סבתא שולה ג'רופי מספרת את סיפור ילדותה לנכדתה הילת עדן יצחק.

נולדתי בתימן בשנת 1945 בתימן להוריי משפחת בוטייל, שמי שולמית בת שולה, נקראתי על שם אמי.

המעשה שהיה כך היה, לפני שנולדתי אמי שולה הרתה מספר פעמים, אבל לאכזבת הוריי וצערם הרב, התינוקות נפטרו טרם לידתם. וכשאמי הרתה אתי, היא חששה מאוד מהעתיד. ולכן הוריי פנו אל הרב , שיברך אותם. הרב אמר להם שיקראו לתינוקת שתיוולד בשם  של האימא – שולה. ואכן, כשנולדתי, נקראתי על של אמי. אחי שנולד אחרי נקרא על שם אבי. אני הגדולה במשפחה אבל לא הבכורה.

סיפור נסי שקרה אתי בילדותי:

כשהייתי בת 8 חודשים זחלתי בבית. באותה תקופה היו מרתיחים מים על פרימוס. את המים הכניסו לכלי חרס, ואת הכלי הניחו מעל האש. לפתע נפל הכלי נפל עלי וכל המים הרותחים נשפכו עלי. נכוויתי קשות בכל חלקי גופי. במשך שנתיים הייתי בין שמים לארץ, בעילפון מוחלט, וגופי היה כמעט ללא עור מהכוויות. תודה לקל, לאחר תקופה זו, התעוררתי והשתקמתי לאט לאט.

בשנת 1949 בהיותי בגיל 4 עלינו לארץ במסגרת המבצע של עליית יהודי תימן שכונה בשם "כנפי נשרים" או בשם "מרבד הקסמים". בכל יום ויום הוטסו לישראל חמש מאות או שש מאות יהודים תימנים מעדן בתימן לישראל. בישראל הועברו העולים למעברות – לאוהלים או צריפים.

הזוית האישית

סבתא שולה: שמחתי לשתף את נכדתי הילת בסיפור ילדותי.

אני ונכדתי הילת