מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא גלינה טסק ואין סיבה מסויימת לבחירת השם שלי, נולדתי במזרח הרחוק של רוסיה בברית המועצות בכפר קטן מאוד בשם פולצה.

בילדותי גרתי בבית פרטי גדול עשוי מעץ עם חצר, הבית עמד על חוף הנהר "אמור", הייתה לנו פרה, חתול וכלב גדול, בנוסף היו גם ברווזים, תרנגולות ואווזים. ליד ביתי היה יער גדול ובו חיו דובים וכמה פעמים גם ממש ראיתי אותם.

בביתי היה חדר אחד גדול בו כולנו היינו מתגוררים,חמישה נפשות: הוריי, אני ושני האחים שלי. לא הייתה לנו מקלחת בבית, היה בכפר חדר מקלחת קצת כמו סאונה שאליו היו באים משפחות כל אחד בזמן אחר פעם בשבוע, אם היינו צריכים עוד פעם היינו הולכים לנהר ומתקלחים שם. היינו מכבסים את הבגדים שלנו בצורה ידנית ותולים לייבוש. כל הכפר שלנו היה כמו שכונה אחת, היו בכפר בין 18-20 בתים בסך הכל.

להורי קראו אלכסנדרה ומקסים גורוב. היו לי שני אחים ושמם היה ויקטור וניקוליי, ויקטור היה גדול ממני וניקוליי היה קטן ממני, הייתי האחות האמצעית. אמי עבדה בניקיון ופעמים רבות הייתי באה ועוזרת לה, לאחר כמה שנים היא חלתה והפסיקה לעבוד, לכן בגיל 18 התחלתי לעבוד ולסייע בפרנסת הבית. אבי עבד בנמל ולאחר מכן עבד עם סוסים. הוריי היו אנשים סבלניים, ביישניים, מופנמים, יצירתיים, אדיבים, נדיבים ומקפידים.

אימא שלי תמיד הייתה לובשת שמלות ארוכות או קצת מתחת לברך ואבא שלי נהג ללבוש חליפות. היינו גרים במקום נורא קר אז בחורף היו לובשים מעל מעילים מפרווה מאוד עבה.

אני ואחיי היינו קוטפים פירות וירקות מהחצר שלנו והולכים ליער ושם היינו קוטפים פטריות, היינו הולכים לדוג דגים בנהר והיינו מכינים, מבשלים, מתבלים אותם ואוכלים. בשעות הפנאי היינו משחקים הרבה במשחקים כגון: תופסת, מחבואים, משחקי כדור, כדורגל, כדורסל, טניס, משחקים עם צורות ועוד

ברוסיה אין שמות לבתי ספר, אלא מספרים. היינו לומדים מקצועות בסיסיים כגון: שפה, מתמטיקה, קריאה וכו' , היה גם שיעור שבו לימדו איך לכתוב נקי, יפה ומסודר וכך כולם תרגלו את כתיבתם וכולם כתבו נורא יפה. אהבתי את כל המקצועות אך הכי אהבתי קריאה, היה לי כיף ומעניין.

היה לנו חדר אוכל בבית הספר ובנוסף היה קפיטריה ובה היה אפשר לקנות כריכים, תה, קפה וממתקים אך לא אכלנו ממתקים. אהבנו נורא את כל מה שהגישו בחדר אוכל, שמחנו שיש מה לאכול והכל היה טעים.

היחסים עם המורים היו בסדר, זכור לי מורה אחד שכולם מאוד אהבו והוא אהב את כולם, קראו לו רמן אלכסנדרוביץ. היו עונשים בבית הספר שלנו לילדים שהתנהגו לא יפה, היו מוציאים אותם מהכיתה או מספרים להורים שלהם על מנת שידברו איתם.

בביהס הייתה תלבושת אחידה, הבנות לבשו שמלה כחולה וסינר שחור נורא יפה מעל, היינו קושרות סרטים לשיער או עושות צמות, אהבנו את התלבושת האחידה כי היא הייתה יפה וחגיגית

בשנות העשרים, כאשר הגעתי לגיל 18 ומעלה לא היה לי ממש זמן פנוי לבלות עם חברים מכיוון שאמי נורא חלתה אז עבדתי ועזרתי כל הזמן בבית. היה מקובל לרקוד ואלס וטנגו, היינו שומעים שירים בפטיפון ותקליטים, אני בעיקר אהבתי לשמוע שירים עממיים.

בתקופתי נהגו לחזר באמצעות פרחים, שוקולדים, מזמינים לבית קפה, לקולנוע וכו'. היחסים שלי עם הוריי לא היו ממש קרובים ולא היינו ממש מדברים שיחות עמוקות מכיוון שאבי תמיד עבד ואמי הייתה תמיד עסוקה אך היינו ביחסים טובים מספיק בשביל לעזור אחד לשני בעת הצורך.

הכרתי את בעלי בשנת 1966 במסיבת נוער, התחתנו בברית המועצות באותה שנה. נולדו לנו שלושה ילדים, שני בנים ובת, יש לנו שמונה נכדים ונין אחד, כולם גרים בנתניה.

עליתי לארץ בגיל 50 יחד עם בעלי, הגענו מעיר ברוסיה בשם קומסומלסק ישירות לישראל בתאריך 16/12/1997, לא זכורים לי סיפורים מיוחדים מהעלייה לארץ, החלטנו לעלות לארץ ישראל מכיוון שכל משפחתנו עלתה לארץ. הגענו ישירות לנתניה ואנחנו עד היום גרים בנתניה, למדנו את השפה באולפנה.

הזוית האישית

אליס טסק, איה מרום, אולסיה מוסקולצ'וק: היה מאוד מעניין לשמוע את סיפור חייה של גלינה, לראות באיזה תנאים היא חיה ואיך היא הצליחה לעבור את זה ולשרוד. אנו מאחלות אחת לשנייה להיות מאושרות עם מה שיש לנו ושלעולם לא ייחסר לנו דבר.