מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סיפור חיי

בחדר המחשבים באולפנה
עץ שורשים
מרגע שנולדתי ועד...
נולדתי בפולין בשנת 1949, בתאריך 17.2.49. גרתי בעיר והיו שם רכבות. הייתי נוסעת לבית ספר עם אחי שהיה בכיתה ב ברכבות חזרנו רק בערב לבית היה לי קשה שם המסגרת שם הייתה נוקשה דילגתי על הגן ישר לכיתה א וכשעליתי ארצה לפי הגיל הכניסו אותי לכיתה ג' בלי שידעתי לקרוא ובגלל הכישרון שלי בציור ידעתי להעתיק מהלוח את הכתב כמו שצריך מבלי לדעת לקרוא אותו.
דיברנו פולנית ואחרי שנה שנתיים דיברנו עם האחים והאחיות רק עברית אך עם ההורים חצי חצי כי קליטת השפה הייתה יותר קשה להם אבי ידע לקרוא ולכתוב כבר מפולין גם את כול התפילות כי סבי היה רב צד אבא שלי היו 8 אחים ואחיות.
במלחמת עולם השנייה אבי ועוד אח אחד אחיו הגדול היו היחידים שלא נספו הם ברחו לרוסיה ברכבת האחרונה והיגרו אותם לסיביר שם עבדו עבודת פרך ורק בסוף המלחמה הם נפגשו שאבי שמע את אחיו מוכר עיתונים לפי קולו וביחד הם חזרו לפולין והתחתנו. אבי ידע להכין צונט (חמין בפולנית) וגפילטפיש.
נולדנו בפולין עלינו לארץ בשנת 1958 התחלנו ברכבת ישר לאיטליה ושם חיכינו 3 שבועות בערך עד שעלינו באוניה לארץ ושם שמו אותנו בצריפים מוזנחים בקריית שמונה עבורי ועבור משפחתי זאת הייתה טראומה. אני ואחי הלכנו לטייל בעיר והלכנו לאיבוד שם לא ידענו איך לחזור למרכז קליטה הסתובבנו שם שעות היינו רעבים וצמאים ולא ידענו את השפה אז ראינו מזרקה שבתוכה יש הרבה מטבעות כסף התחלנו לדוג את המטבעות ואיתם קנינו אוכל אכלנו גלידות ואני זוכרת עד היום את הטעם הטוב והמיוחד שלהם הורי ראו שלא חזרנו אז הזמינו משטרה והם מצאו אותנו אך למרות זאת היה לנו כיף ונהננו.
אחרי מלחמת העולם השנייה. אמי הייתה בת 6 בזמן המלחמה לקחו אותה למחנה עבודה היא הצליחה לברוח מהגטאות ונעזרה בחברותיה מן הבית ספר ונדדה. בגיל 13 אני ואחותי נרשמנו לגור בקיבוץ ברעם קבעו לנו תאריך לקליטה אני ואחותי עם אבא שלי הגענו מקרית שמונה עד מרון שם חיכינו לאוטובוס שראינו שלא נראה שיהיה אוטובוס גם בעוד שעתיים החלטנו ללכת ברגל הלכנו שעות הלכנו לספסופה עברנו את גוש חלב ושם אמרו לנו שזה עוד רחוק שוב רכב לא עבר אז הלכנו כך עד שהגיע כבר ערב את הכריכים גמרנו וגם את המים היינו צמאים ורעבים הגענו לסיבוב סאסא והיה לנו להגיע עוד 5 קילומטר עד קיבוץ ברעם עמדנו לנוח שם ולפתע נס עבר רכב שעצר לנו ושאל לאן אנו צריכים להגיע ואמרנו שאנחנו צריכים להגיע לקיבוץ ברעם ואז הגענו איתו עד לקיבוץ כבר היה 7 וחצי בערב אך היה קיץ כך שהיה אור המדריכים קיבלו אותנו ואני הייתי אמורה לעבור לקיבוץ גזית כי כך רשמו אותי המדריכים היו מאוד נחמדים אלינו.
הקיבוץ נראה כול כך יפה מלא עצים ודשאים ופרחים פשוט היה נראה לי גן עדן ולכן ביקשתי מהמדריך שאני גם רוצה לגור עם אחותי בקיבוץ ברעם הוא הסכים ואמר שאין בעיה מבחינת הגיל בגלל שהיה מאוחר לנסוע כי לא היה עם מה הזמינו אותנו ללון בקיבוץ הילדים של חברת נוער שקראו להם "סלע" היו בחופש בזמן זה תוך שבועיים חזרנו לגור בקיבוץ ברעם שאלו החיים הכי יפים שהיו לי בנוער שם קיבלתי ערכים לחיי חברה לעבודה וללימודים היו לנו הרבה ערבי ערב של פעילויות עם כול החברה שם מימשתי את עצמי בכישרון מלאכת יד עזרתי בחגים לקשט את המועדון וגם בחוג דרמה הופעתי ורקדתי תמיד בהופעות.
כשכול החברה התגייסו עזבו את הקיבוץ וחזרו אחרי הצבא אבל אני לא חזרתי לקיבוץ למדתי דרמה בצפת והופעתי במושבים התחתנתי בגיל 19 ועברתי לגור במושב דובב ומאז אני שם.

מילון

קוואקר
חיטה מיובשת שממנה הכינו עיסה ואותה מרחו על הפנים להורדת הפצעים

ציטוטים

”"אכלנו חתולים" כלומר אכלנו המון קש ומרור“

הקשר הרב דורי