מאגר סיפורי מורשת

שמי אלגריה, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, להלן סיפורי:

הילדות במרוקו

נולדתי במרוקו בשנת 1934, כשהייתה תחת שלטון ספרדי, לבית משפחת מרגי. במשך שבע עשר שנים גדלתי בקזבלנקה יחד עם שמונה אחיי. הילדות שלי הייתה מאושרת ויפה במרוקו. לא הכרתי רעב, ולא הכרתי אומללות, לעולם לא חסר לי כלום ותמיד ידעתי להודות על הטוב. "באותו זמן קזבלנקה שימשה כ"שער יציאה" ממרוקו מפאת היותה עיר נמל חשובה. רבים מן העולים לארץ ישראל המתינו בה לאניות שהפליגו למרסיי בדרום צרפת" (ויקיפדיה). במהלך חיינו בעיר, אבי עבד קשה והביא משכורת מכובדת הביתה. אמי שלא עבדה הביאה לנו עושר אחר (כגון: תפירת בגדים, וכו..) תמיד חלמתי להיות עשירה עם הרבה ילדים, כיום אני לא עשירה אבל לא אכפת לי, כי ברוך ה יש לי הרבה ילדים.

קשיי העליה

עליתי עם הוריי ושמונה אחיי לארץ ישראל בגיל 17 בשנת 1963. הגענו ישר ליקנעם, שם נולדה אחותי הקטנה מרים. אז הגיע שלב הפרנסה שבו היינו צריכים לפרנס את הבית. לאחר 3 שנים אבי נפטר (לפני 54 שנה). הוא לא זכה לראות את משפחתנו הגדולה והמפוארת היום. כשאבי נפטר הוא השאיר אחריו את אמי עם 10 ילדים. המצב הפך קשה, המפרנס בבית איננו ואמי לא עבדה, ואני עבדתי בתפירה.

סיפור האהבה שלי

התחתנתי עם יצחק פונטה בשנת 1969 בבית הכנסת "אלי כהן" שביקנעם, בגיל 23. יחד הבאנו שבעה ילדים נהדרים. כיום, יש לי 23 נכדים. את בעלי הכרתי בחתונה של בת דודה של אמא שלי, הוא גם היה מוזמן, דרך היכרות עם החתן. נגמרה החופה והאורחים התחילו להתיישב לאכול. ליצחק ומשפחתו לא היה איפה לשבת, אז הם באו והתיישבו לידנו, לאחר מכן הגיע שלב הריקודים. יצחק הזמין אותי לרקוד ואני בתור נערה אהבתי נורא לרקוד, קמתי ורקדתי איתו. אני חשבתי לעצמי שהוא מוצא חן בעיני ולפתע הוא אמר לי: "את מוצאת חן בעייני, את תהיי אישתי". אני נורא נבהלתי ואמרתי לעצמי: "מה?, הוא לא מכיר אותי בכלל!"

אחרי החתונה הוא חיפש אותי דרך ראש המועצה של העיר שלי, הוא שאל אותו איך אפשר למצוא אותי וגם אמר לו שאנחנו משפחה יפה. ראש המועצה נתן לו את הכתובת שלי ויצחק מצא אותי.

לקובץ הסיפור המקורי:

 http://שורשים אדווה ואביבמשואה לתקומה

הזוית האישית

אלגריה פונטה השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי ותועד על ידי התלמידות אביב ואדווה. התכנית נערכה באולפנת צביה בעפולה, התשע"ט.