מאגר סיפורי מורשת

שמי יעל לזר, נולדתי בירושלים לפני קום המדינה. מצד אבא אני דור ראשון בארץ. מצד אימא אני צאצאית למשפחה שכפי הנראה לא הוגלתה מהארץ. חלק מבערך 600 משפחות ששורשיהן בארץ ישראל. למדתי בגן "עולמי" בירושלים ומשם המשכתי לבית הספר לדוגמא בבית הכרם.

יעל בגן העולמי, ירושלים 1948

סבא מצד אימא היה דיין ברבנות ואת שנות הילדות הראשונות ביליתי בשכונת גאולה בסמוך לשכונת מאה שערים (שם גרו סבי וסבתי). הזיכרונות הראשונים שלי מתחילים בתאריך כ"ט נובמבר 1947, ערב הצהרת האומות המאוחדות על סיום המנדט הבריטי והקמת מדינת ישראל.

זיכרון ראשון הוא אבא מאזין לשידור ישיר מ- Lake Success בניו יורק. כשהגיעו מספר הקולות לרוב שתמך בסיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל, קפץ אבא בשמחה ואמר: "תהיה לנו מדינה". הוא עטף אותי בשמיכה וכל המשפחה נכנסה למכונית ונסענו לכיכר ציון בירושלים.

כמעט כל תושבי העיר הגיעו לכיכר באותו לילה. בדרך אבא לימד אותי לומר "עליה חופשית- מדינה עברית". למחרת גילה אבא שמרוב שמחה וריקודים ליד ועל המכונית, אבד המכסה של פתח התדלוק והזמין מכסה חלופי. המכסה הגיע לחנות לאחר יומיים. בבוקר התקשרו אליו ואמרו לו לא לבוא לחנות כי הצעירים הערבים מהעיר העתיקה לא מרוצים מהחלטת האומות המאוחדות והם יוצאים להתפרע וחלק מהם חמושים בסכינים. אבא היה עיתונאי, סופר עיתון ״הארץ״ בירושלים, והסקרנות הניעה אותו דווקא כן לנסות ולהגיע לחנות שהייתה ממוקמת ליד שער יפו. הוא ביקש מחברו, משה שמיר, מנהל משרדי העיתון, להצטרף אליו. בדרך הם נעצרו על יד חבורת צעירים ערבים. משה שמיר הדף את התוקפים כשפתח את דלת המכונית, ונמלט לכיוון תחנת מגן דוד אדום והזעיק עזרה. אבא הותקף ונדקר.

במהלך כל ההתקפה השקיפו חיילים בריטים עם מצלמות ותיעדו את ההתקפה. (התמונות פורסמו בעיתון אנגלי ובכל עיתוני הארץ והעולם). אבא החלים במשך כמה חודשים וחזר להיות סופר ״הארץ״ בירושלים. הוא המשיך לתעד את קורות העיר במשך כל מלחמת השחרור וצעדיה הראשונים של מדינת ישראל.

יעל ואביה

בשנים הראשונות של המדינה למדתי בבית הספר בית ״הכרם״ בהנהלתו של דוד בנבנישטי. הוא ניצל כל הזדמנות חינוכית וחברתית ללמד אותנו להכיר ולאהוב את המולדת. הוא היה מהראשונים ששילב ילדי עולים ממדינות ערב בתוך מסגרת הלימודים, ודאג לכך שכל אחד מאתנו יהיה שותף בבניית עם מאוחד.

עד שנת 1956 המשכנו לגור בירושלים, ואז נשלח אבא למרסיי שבצרפת על מנת לטפל בעולים יהודיים שגורשו ממצרים, מרוקו, אלג'יריה והונגריה. את חגיגות ה"עשור" למדינה חגגנו בצרפת, שם הופעתי בתוכנית טלוויזיה צרפתית לכבוד מדינת ישראל. כשחזרנו לארץ עברנו לגור בחיפה ומשם עברנו לניו יורק.

גרתי בארצות הברית משנת 1961 עד 2016. סיימתי למודי תואר ראשון ותואר שני בחינוך. לימדתי במשך הרבה שנים בבתי ספר יהודיים ובאוניברסיטה בעיר באפלו במדינת ניו יורק. במשך שנות שהותי בארצות הברית, לימדתי בבתי ספר יהודיים של כל הזרמים (רפורמים, קונסרבטיבים, רקונסקרוטיבים ואורטודוקסים). לימדתי עברית וספרות עברית באוניברסיטה בבאפלו.

המטרה שלי בכל השנים הייתה לנסות להקנות אהבה לשפה העברית ולארץ ישראל, אהבה שאני למדתי בבית אבא ובבית סבא.

הזוית האישית

שיראל: "כיף להיות עם יעל, היא מלמדת אותנו דברים חדשים שלא הכרנו כמו פרימוס, בקיצור: בחורה לתפארת!"

קרינה: "היה לי מאוד כיף איתך ולמדתי מלא דברים חדשים."

יעל המספרת:  "ילדות מקסימות, תענוג לראות את העניין וההתלהבות שלהן לשמוע וללמוד."