מאגר סיפורי מורשת

שמי רחל. אני דודה של שחר בן סימון, אחות אביה.

לבקשת שחר אשמח לספר סיפור מחיי. עליתי לארץ בשנת 1952 ממרוקו מהעיר קזבלנקה. בעליה שמו אותנו במושב בר גיורא במעברות על הגבול הירדני. אבי שמר בלילות במושב ולאורך הגבול, כאשר נעזר בעששית וברובה. כך נמשכה שיגרת חיינו. בפרוץ מלחמת סיני, בשנת 1956 עזבנו את בר גיורא.

לאחר כארבע שנים אבי עבר לצפת יחד עם שלושת ילדיו. בצפת נולדו לי עוד תשעה אחים ואחיות. אבי עבד קשה במחצבה לפיצוץ סלעים לבניית שיכונים והרבה פעמים נפצע  קשה מאד.  מגיל תשע הייתי נוסעת לטבריה ופוריה והייתי מביאה את סבתא שלי שתעזור לאמא בטיפול באחים שלי. היינו 12 נפשות בבית. היה קושי כלכלי גדול, לא היו לנו מקלחות והכל נבנה במעשה ידנו. הכל היה מאולתר: מטבח, מקלחת, שירותים. גרנו בחדר וחצי בצפיפות רבה מאד.

השירים שאהבנו הם שירי ארץ ישראל, שבת וחגים. זוכרת את "עגלה עם סוסה", "רקפת", "בדרך לתבור", "שבת המלכה", "לכה דודי", שירי ט"ו בשבט, פורים ועוד. עד היום אנו שרים אותם באהבה ובזיכרונות. המשחקים ששחקנו היו חבל, חמש אבנים, מחבואים, דג מלוח. כיום אולי מכירים אך לא משחקים אותם. הייתי בגן ילדים עם הרבה ילדים בכל הגילאים עד גיל שמונה בגן ילדים בבר גיורא. למדתי בצפת בבית ספר ממלכתי ב'. יש לי  זיכרונות נעימים ומדהימים של חג השבועות עם זרי פרחים על הראש וטנא ביד.

בתיכון למדתי בצפת בבית ספר תיכון "עמל" במגמת שרטוט ופקידות. לא רציתי ללמוד שרטוט ולמדתי פקידות ארבע שנים. יש לי זיכרונות מטיולי הגדנ"ע ועבודות שירות בקיבוצים. המשמח בגיל הבגרות לעבור מילדות לנערה ולהיות עצמאית והחלטית לכל מעשיי. הדבר העצוב מאד שקרה הוא שאבי נפצע קשה וקיבלתי טראומה חזקה ופשוט לא דיברתי והפכתי למגמגמת עד לתיכון, דבר עצוב שהשפיע על מהלך חברתי בבגרותי.

בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים ונאלצנו לחפש מקלט שאז לא היה לנו. בשנת 1970 עברנו לדיור טוב, לשיכון מרווח.

לצערי הרב מדינתנו סובלת מטרור ופיגועים. ב1974 בטיול שנתי של בית הספר התיכון נהרגה אחותי, דבר שגרם לכל משפחתי ולאימי שבר נפשי קשה מאד .

למדתי בבית ספר ממלכתי ובתיכון. סיימתי בהצלחה. מאחר ולא היה לנו כסף להמשך לימודיי בהשכלה גבוהה,  עבדתי כפקידה כללית ומנהלת חשבונות. התחתנתי בשנת 1982 ונולדו לי חמישה ילדים.

לצערי התאלמנתי  בשנת 2001. כיום אני פנסיונרית. התנדבתי במשטרת ישראל עד שחליתי, והיום אני מציירת. כל הבית שלי מלא ציורים שציירתי. אני מבשלת כל מה שרוצים, מארחת, מפנקת, אוהבת ועוזרת לכל הסובבים אותי ונותנת כפי יכולתי לאחרים ממני.

יש לי שלושה ילדים וחמישה נכדים ועוד שלושה ילדים ונכדה אחת. הם מבקרים פעם בשבועיים-שלושה, הם גרים רחוק ממני. אהבת חיי למשפחתי כולם. אני מאחלת לאחיינית המדהימה שחר הצלחה במשך חייה. אני אוהבת אותה מאד.

הזוית האישית

סיפורה של רחל תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בביה"ס "ממ"ד בירב" בצפת בליווי המורה זהבה מלכה.