מאגר סיפורי מורשת

נולדתי ברומניה 1948, להורים צעירים ששמם: אדולף ואנריאטה. אבי היה עצמאי בעסקי הנפט ואמי עקרת בית. ב-1949 הממשל הקומוניסטי הלאים לאבי את העסקים והוא הלך לעבוד בתור שכיר בתחנת דלק. עד גיל שנתיים הייתי בבית עם הוריי בעיר הולדתי, בגיל שנתיים עברנו לעיר הבירה של רומניה, בוקרשט.

היות שאמי עבדה במשרד הפנים של רומניה התקבלתי לגן מיוחד, שמתחיל ב-6 בבוקר עד 6 בערב עם כיתות מיוחדות, לימוד קריאה, כתיבה, חשבון ועוד. חודשיים בחורף וחודשיים בקיץ, מחוץ לבית במחנות בהרים, מחנות נופש. הייתי ללא ההורים שלי…

בגיל 7 נכנסתי לכיתה א'7 כשכבר מזה שנתיים ידעתי לקרוא, חשבון וכל המקצועות, וזאת הסיבה ששיעמם לי נורא.

בכיתה ב' עברנו לעיר הולדתי [פלויישט] והמשכתי בבית ספר יסודי, עד כיתה ז', כי ברומניה לא הייתה חטיבת ביניים ולכן נשארנו עד כיתה ז'.

בסוף בית ספר יסודי {תחילת כיתה ח'},יש צורך במבחן מסכם בשפה, בחשבון, בעל פה ובכתב כדי לתת הערכה לתלמידים על הלימודים במהלך השנה. כדי להיכנס לתיכון המבוקש רמת הציונים במבחנים הייתה צריכה להיות מעל 90, שם קראו לזה -9.

עברתי את המבחנים בממוצע 98 והתקבלתי לתיכון יוקרתי בעיר. בתיכון זה היות והייתי טוב במדעים, הייתי במגמת מדעים, קיבלנו העשרה ממרצים באוניברסיטה במקצועות: מתמטיקה, פיזיקה וכימיה. כמו כן, הייתי בבית ספר לספורט במגמת אתלטיקה.

אחרי שנתיים תיכון, הוריי קיבלו אישור יציאה מרומניה לארץ, לאחר 9 שנים המתנה. ב- 4 לאוגוסט  1964 יצאנו מרומניה, בדרך לארץ בטיסה ל-נאפולי, איטליה.

לאחר חודש המתנה בנאפולי שבאיטליה, עברנו לונציה שבאיטליה, ולאחר שבועיים המתנה עלינו לאונייה "תאודור הרצל". לאחר שבוע הפלגה, הגענו לחיפה.

הקליטה היתה מהירה, עלינו על מונית ובערב  הגענו למעברה באשקלון. כשהגעתי לשם לא ידעתי אפילו את ה-א' –ב' בעברית..בטח שלא לדבר.

כאשר נכנסתי לתיכון באשקלון, לכיתה י' ולא הבנתי כלום ושום דבר, כמובן שהיו לי קשיים של שפה ומנטליות שונה.

בעקבות כך, בערבים למדתי עברית באולפן. היה קושי רב ואי יכולת לצמצם את הפער הענק בעברית, אנגלית, תנ"ך ועוד.. בכל זאת הייתי מאוד גדול כשהגעתי לארץ. הקשיים הללו גרמו לי להפסיק באמצע  יא' את הלימודים ולעבור לבית הספר הטכני של חייל האוויר. במשך שנה ו-7 חודשים בבית הספר הטכני במגמת אלקטרוניקה, 1967 מלחמת ששת הימים ואני בטירונות.

מהטירונות נשלחנו הביתה ובסוף המלחמה ברביעי לספטמבר 1967, התגייסתי לחיל האוויר, שם הייתי  50 שנה.

שירותי הצבאי התחיל בסוללות ה"הוק" בסיני.

נישואין:

בשנת 1965 הכרתי את מלכה שיינברג. חמש שנים לאחר שהכרנו, מלכה הפכה להיות אשתי. מלכה הייתה חלק מחבורת צעירים שבילו ביחד באשקלון. בשנת 1970 התחתנו.

בשנת 1972 נולד לנו תינוק בשם אמיר, אמיר הוא אביה של לירי נכדתי היקרה.

אמיר נולד בניתוח קיסרי בערב גשום ב-15 לינואר. תינוק גדול 4 קילו וחצי יפה וג'ינגי עם מלא שערות. הוא היה ילד שקט וביישן, ילד טוב ירושלים. עד שהגיע לתיכון ובתיכון סיים בחינוך ים תיכוני.

בשנת 1973, מלחמת יום הכיפורים, הוא לא ראה אותי במשך חודשיים ושראה אותי לא רצה לעזוב אותי. לפני הצבא הוא היה צריך לעבור ניתוח להסרת גידול מהבטן. הניתוח הביא לדחיית השירות הצבאי בחצי שנה. את הטירונות עשה בלוחמי נ.מ, ואת השירות כמאבטח מתקנים בקרייה וביהודה ושומרון. אמיר יצא לטיול סביב העולם לאחר שירותו הצבאי, הבשיל בהודו, תאילנד, אוסטרליה, אמריקה. הסיבוב לקח שנתיים. חזר לארץ אחרי שנתיים התחיל לעבוד בתור עוזר טבח באשדוד.

בשנת 1974 נולדה בתנו הקטנה, קראנו לה שרית בשנה זו  באוקטובר 1974 התרחשה מלחמת יום הכיפור בסיני. המשכתי לשרת בסוללות ההוק בדימונה.

בשנת 1976 יצאתי במשלחת לימודים בארה"ב. בעקבות המעבר הצטרכתי להחליף את שם המשפחה. בשנת 1977 חזרנו לארץ. העברנו את מגורינו לחיפה, עקב השירות בחייל האוויר.

בשנת 1980 שוב היתה יציאת משלחת לימודית בארה"ב לדרג ד', זוהי דרגה גבוהה יותר לתחזוקת טילי ההוק.

בשנת 1981 שירתתי בבסיס "פלמחים" של חייל האוויר ולאחר שנתיים, בשנת 1983 למדתי באוניברסיטת תל אביב לתואר טכנאי אלקטרוניקה. בשנת 1986 יצאתי למשלחת לימודית בארה"ב למהנדסי מערכת.

בשנת 1992 פשטתי את המדים והפכתי לאזרח עובד צה"ל. תפקידי היה מפקד מעבדה לאלקטרוניקה לתיקון טילים למערכת ההגנה האווירית.

אביה של לירי  הכיר את אימא שלי מילדות, היות והיא הייתה בת כיתה של שרית.

בשנת 1998 שרית מתחתנת שנתיים לאחר מכן, בשנת 2000 נולד לשרית בן, הנכד הראשון, בשם רואי שבימים אלו הוא לומד בכיתה יב'.

בשנת 2002 פתחתי את מעבדת "פטריוט" בארץ. בשנת 2004 קליטת תיקון טילי החץ. באותה שנה בחודש אפריל 2004 נולד נכד שני משרית בשם אופק, בימים אלו הוא לומד בבכיתה ח'.

בחודש יוני 2004 אמיר התחתן. באוקטובר 2005 הבן של אמיר נולד ושמו תאיר.

בשנת 2007 ב- 20 לספטמבר נולדה בתו של אמיר, לירי, נכדתי היקרה שאיתה אני מתעד את סיפור חיי.

בספטמבר 2011 נולדה עוד בת לשרית בשם יהלי. ביוני 2013 נולדה נכדה אחרונה לאמיר בשם מיה, היום היא בת 5 בגן. ילדה מהממת מקסימה וחברותית.

בספטמבר 2017 פרשתי לגמלאות.

הזוית האישית

לירי –  היה לי כיף ומעניין ללמוד על חייו של סבא. סבא –  נהנתי לבוא ולבלות עם נכדתי האהובה.