מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

נדודי משפחתה של נינה עד הגיעם לישראל

נינה ואחיה בעיר הולדתם
סבתא של נינה יחד עם הוריה
סיפור חייה של נינה ברקן מחיפה. הסיפור מתאר את מהלך חייה החל מלידתה ועד היום.

שמי נינה  נקראתי על שם דודתי ז"ל מתוך כבוד לזכרה. שם משפחתי הוא ברקן אבל זה שם המשפחה של בעלי שם המשפחה הקודם שלי היה ורמייזר. נולדתי בשנת 1938.

שיניתי את שם משפחתי בשנת 1970 כשהתחתנתי. בשנת 1918 באוקראינה היו הרבה אנטישמים. הם הרגו את סבתא של אימא שלי והם גרו בעיר כבצ'י. הם ברחו לעיר נז'ין שם אימא התחתנה ונולדו שני ילדיה: אחי אלפרד ואני נינה. אלפרד, אחי היה האח הבכור.

אנחנו גרנו בדירה בקייב הדירה הייתה גדולה והיו בה שלושה חדרים. אני מאוד אהבתי ללמוד ולמדתי גם לאחר סיום ביה"ס. בילדות שלי הייתה מלחמה ואני זוכרת את הרעב הרגשתי נורא. בילדותי שיחקתי מחבואים, בכדור, חבל קפיצה וקלאז. שיחקתי עם ילדים שהיו בחצר. למדתי בבית הספר שהפרידו בנים ובנות. בית ספר מס' 65 בעיר קייב ברחוב פבריצ'ניה.

אני זוכרת אירוע משמח, האירוע הכי היה כשהייתי נערה זה כאשר קיבלתי תעודת זהות (ברוסית פספורט) כשהייתי בת 16.  בשנת 1938 עבה המשפחה לעיר קייב. בשנת 1941 כשהתחילה מלחמת העולם השנייה אנחנו ברחנו לעיר נז'ין ואח"כ לקזחסטן לעיר גורייב. בשנת 1946 אנחנו חזרנו לעיר קייב. בקייב למדתי בבית הספר ואח"כ למדתי בטכניון וסיימתי את לימודי הנדסת מכונות.  בשנת 1971, בשנה זו התחלתי את עבודתי כמהנדסת מכונות.

העלייה לישראל

בשנת 1991 עלינו לארץ ישראל, כי בקייב הרגשנו אנטישמיות כלפי היהודים. בהתחלה גרנו בנצרת עלית עד שנת 2001. בהמשך עברנו לעיר חיפה. בשנת 1971 ילדתי את בתי הגדולה אלה. אלה סיימה ללמוד בחוג למחשבים ומתמטיקה באוניברסיטת חיפה והיא בוגרת תואר שני. היום היא עובדת בחברת IBM. אלה התחתנה בשנת 1998 וכעת היא אמא לשתי בנות יעל ונטע, נכדותיי.

הזוית האישית

יובל: במהלך תיעוד הסיפור הרגשתי שאני חווה עם נינה את חייה, הרגשתי תחושת הזדהות והבנה. נהנתי לשמוע ממקור ראשון כיצד מרגישים כשעוזבים מדינה ומגיעים מדינה חדשה, רוכשים שפה, מקימים משפחה ומתגברים על הקשיים. המפגשים עם נינה היו מאוד מהנים.

מילון

פספורט
דרכון, תעודת זהות

ציטוטים

”"בילדות שלי הייתה מלחמה ואני זוכרת את הרעב הרגשתי נורא."“

הקשר הרב דורי