מאגר סיפורי מורשת

שמי שאול נולדתי בתאריך 29/12/42 נולדתי ברומניה עם הוריי ואחי. וגרנו בעירה בצפון רומניה ושמה פיאתרה נמד. נולדתי במלחמת עולם השנייה המצב בעיירה היה גרוע מאוד הגויים רדפו והציקו ליהודים. אבא שלי נלקח למחנה עבודה לחפור עמדות לגרמנים אימא שלי הייתה מנהלת העסק של אבא שלי ויהודים פשוט לא יצאו מהבית ולא הלכו לבית ספר.

אני לא יכולתי לצאת מחוץ לבית מכיוון שהיה כלב שכול הזמן שיחררו אותו כשרצתי מהבית. אחרי שנתיים אבי חזר הביתה ממחנה עבודה במהירות והגיעו שמועות שאפשר להגיע לארץ ישראל כאשר כל הרכוש נישאר למדינה. אבל אפשר לקחת 40 קילו בגדים למשפחה. כשפנינו בשנת 1947 לסוכנות, אמרו לנו שהעליות הראשונות לארץ היו רק בהיאבקות.

אז עדיין היינו צריכים לחיות במצב קשה. ורק בשנת 1951 נתנו לנו אישור לכל המשפחות לעלות. המימון של השכרת אונייה נעשה על ידי יהודים מרומניה. אורח חיי הילדים נעשה על ידי המורים שהגיעו לבית ספר היהודים ובבתי כנסת, הרב היה מלמד אותנו עברית ותורה.

לפני מלחמת העולם השנייה יהודים והגויים חיו ביחד והיו חברים. כיבדו אחד את השני ואפילו חגגו איתם חגים. כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה פרצה גם כן שנאה קשה בין היהודים לגויים. הגויים שמחו שהיהודים עלו לארץ והשאירו את רכושם.

בשנת 2003 יצאתי לטיול ברומניה והגעתי לעיירה שגרתי בה. פגשתי בן אדם מבוגר מאוד, רציתי לשאול אותו איך היה התהפך המצב פתאום? התשובה שקיבלתי ממנו ששנתיים אחרי שהיהודים עזבו הגויים חגגו. הדבר הכי יפה ששימח אותי שהגויים הצטערו שהיהודים עזבו מכיוון שהיהודים היו הפרנסה שלהם והם חיו רק בזכות היהודים וכשהיהודים עזבו לא הייתה להם פרנסה ואוכל.

הזוית האישית

סיפורו של סבא שאול ריגלר תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.

סיור בבית התפוצות בו השתתפנו