סיפור חיי – נשארתי יתומה מאם
אמי נהרגה בהפצצות על העיר יאסי ואבי גוייס למחנה עבודה
שמי פנינה דויטש, נולדתי ברומניה
נולדתי בתקופה לא נעימה, העם היהודי נרדף על ידי העם הגרמני. כתוצאה מזה לא נהניתי מחום אם כי
אמי נהרגה בהפצצות על העיר יאסי ואבי היה מגויס למחנה עבודה. נשארתי יתומה מאם וגדלתי עם אבי
ואחות אמי שעם הזמן הפכה להיות
אמי השנייה. מאחור יותר נולדה אחותי. תקופה זו חרוטה היטב בזיכרוני .
אני
נזכרת בעלייתי ארצה, בשנת 1951 עליתי בהפלגה. אלה היו ימים סוערים, הים היה גועש מאד וטולטלנו
באוניה מצד לצד וכול העולים שהיינו באוניה חשו רע מאד. חיכינו לרגע שנגיע לחוף, שזהו החוף של
מדינתנו,
ארץ ישראל.
ירדנו לחוף עתלית ושם שיכנו אותנו באוהלים. היה חורף
והקור היה עז ולישון בתנאים אלה לא היה כל כך
מהנה. מקום מגורינו היה בשער העלייה חיפה. במקום זה שהינו תקופה מסוימת עד שהעבירו אותנו למגורי
קבע בקריית שמונה. מגורי קבע –לא וילה –ולא פנטהאוז
אלא פחון – חדר פח עם מיטות בד ובחורף הגשם
לא אפשר לנו אפילו
לתקשר מרוב רעש של טיפות המים. השירותים היו בחוץ מנות האוכל היו קצובות תקופת
צנע. טלפונים לא היו. בקיצור המשך ילדות לא קלה, למרות זאת שרדנו למדנו לאהוב ולהסתפק עם מה
שיש.
ילדותי באזור הצפון הייתה מאד מעניינת התחברתי עם ילדי קיבוצים
והייתי אם אפשר לומר די מקובלת וגם
רכשתי לי את שפת העברית די מהר. עברתי לרמת גן והכרתי את
בעלי. לנו יש 3 ילדים. עכשיו יש לי 6 נכדים
מתוקים.
השתתפתי השנה בתכנית הקשר הרב דורי,
עם "המנחה שלי" שיר והמורה קרן בבית ספר יהלום רמת גן.
מילון
פלסטיןפעם קראו לישראל פלסטין
ציטוטים
”לזכור את העבר, לחיות את ההווה, להאמין בעתיד.“